העיתונאי הבכיר של תאגיד השידור הישראלי, גיל ויטל, נפטר השבוע כשהוא בן 47 בלבד. גיל ויטל עבד שנים רבות בעיתונות, ככתב ספורט במעריב, ולאחר מכן באתר וואלה, הארץ, ערוץ 10 ולאחרונה כרכז כתבים בכאן חדשות. הוא היה חולה במחלה כרונית וגם עבר השתלת כליה.
קולגות שעבדו איתו סיפרו על הקשר הטוב והמקצועיות שלו לאורך כל השנים שעבד בתחום התקשורת. חיים לוינסון כתב: "הוא לא היה אדם בריא, והוא קיבל עליו את הדין באהבה. הוא לא התלונן שנגזר עליו להתמודד עם מצב בריאותי כרוני, אלא עשה מה שצריך לעשות. אולי לכן היה חרוץ כל כך, מיקוד של אנשים שיודעים שזמנם קצוב. הוא נלחם כל הזמן להחזיק, הפך עולמות לחיות עוד ועוד. לגיל היה אבא ואח שעטפו אותו ועזרו לו, ואישה, ריקי, שהוא העריץ, והוא רצה לחיות עוד ועוד בשבילה ובשביל הילדים. עד שלשום בלילה".
עיתונאי וחבר נוסף שעבד עימו בהארץ, עוזי דן כתב עליו: "היינו חברים טובים גם אחרי שבגלל ההשתלה הפסיק לעבוד בהארץ. עם מעט קולגות התייעצתי על עניינים מקצועיים, גיל היה אחד מהם (וזה היה הדדי). עם מעט אנשים אני מתייעץ על עניינים אישיים, גיל היה אחד מהם (וגם פה זה היה הדדי). למעשה כשאני חושב על זה הקבוצה של גם וגם מאוד מצומצמת, נחתכה משמעותית".
עוד הוסיף וכתב עליו: "גיל ראה תמיד את המציאות נכוחה, הוא דיבר על כך שבגלל השתלת הכליה ותוחלת החיים שלה "אני אלך לפניכם" כפי שנהג להגיד לשלומי ברזל ולי, המבוגרים ממנו. לדאבוני כרגיל הוא צדק. אבל מי חשב שזה יקרה בגיל 47. המוח לא קולט, הלב מסרב להאמין ויוצא לריקי ולבנים ולאבא פיני ולאחיו. הצער גדול והאבידה עצומה".
