האלוף יצחק בריק כתב טור במעריב ופירט על הסכנות הצפויות לנו ממצרים.

מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, מסתמנת החרפה מדאיגה ביחסים בין ישראל למצרים. היחסים הקרים ממילא הלכו והידרדרו – עד למצב בו מצרים החליטה לא לשלוח שגריר לישראל, ובתגובה ישראל בחרה גם היא שלא למנות שגריר חדש לקהיר. מדובר בצעד סמלי אך חריף, הממחיש את הקרע ההולך ומעמיק.
מעבר להתקררות הדיפלומטית, מדאיגה במיוחד העובדה שמצרים יוצרת בשנים האחרונות קשרי ביטחון ואינטרסים עם מדינות הנתפסות כאויבות לישראל, כולל עסקאות נשק ותרגילים צבאיים משותפים. מצב זה נתפס על ידי פרשנים רבים כ"נטישה בפועל של הסכם השלום", גם אם מבלי להצהיר על כך רשמית.

הצבא המצרי – העצמה מדאיגה במקביל להיחלשות צה"ל

מצרים מחזיקה כיום בצבא הגדול והחזק ביותר במזרח התיכון, והפער הזה בולט במיוחד נוכח שנים של קיצוצים דרמטיים בצה"ל:

ביטול שש אוגדות לוחמות

קיצוץ אלפי טנקים, חטיבות חי"ר, יחידות הנדסה ואיסוף מודיעין

קיצור שירות החובה שפגע בכמות הלוחמים הסדירים

ירידה משמעותית בכוח האדם ובכוננות להגנה על גבול מצרים

הפרות הסכם השלום – עובדות בשטח
לפי הסכם השלום מ-1979, למצרים מותר להחזיק בסיני כוח צבאי מוגבל. בפועל, מצרים מחזיקה היום פי ארבעה מהכוח המותר, עם כ-180 גדודים פרוסים לעומק סיני, כולל דיוויזיות משוריינות ליד רפיח ואל-עריש – מה שמפר את הסכם השלום בצורה מובהקת.

סימנים להכנות למלחמה
במהלך השנים האחרונות ניכרים במצרים סימנים שמעידים על הכנות מערכתיות למקרה של עימות עם ישראל:

סלילת אוטוסטרדות צבאיות

הקמת בונקרים לאחסון דלק, תחמושת ומזון

בניית מנחתים למסוקים

תשתיות לאחסון אמצעי לחימה בגודל של מיליוני מטרים רבועים

דיווחים על פיתוח נשק כימי וביולוגי, לפי מקורות פתוחים

פער מודיעיני – עיניים עצומות למציאות

פרטים מדאיגים נחשפים גם בתחום המודיעין:

המעקב הישראלי אחרי הנעשה במצרים – ובמיוחד בסיני – נחשב לקלוש ולא מקצועי. לדברי גורמים, 12 אזרחים בלבד אמונים על איסוף מודיעין על סיני, ללא הכשרה
ישנה טענה רווחת בישראל, לפיה המצרים לא יעזו לתקוף את ישראל בשל החשש מפגיעה אפשרית של צה"ל בסכר אסואן – מהלך הרסני שיטביע את אגן הנילוס. אך מומחים מצביעים על כך שמדובר באשליה חסרת תוקף ממשי, וכי תרחישי עימות מחייבים היערכות – לא הסתמכות על "איום תיאורטי".

המציאות המתהווה בדרום היא מדאיגה: מדינה שחתמה עם ישראל על הסכם שלום הופכת בהדרגה ליריבה אסטרטגית, בעוד ישראל ממעטת להיערך לכך.
ההתעצמות הצבאית המצרית, הפערים המודיעיניים, והקיפאון המדיני – יוצרים שילוב מסוכן, שלדברי מומחים עלול "להכות בנו בהפתעה – בדיוק כפי שקרה בעבר".