הוועדה לביקורת המדינה, בראשות מ”מ יו”ר הוועדה ח”כ פנינה תמנו קיימה אמש (שלישי) דיון טעון בעדויות קשות, בנושא יישום החלטות הממשלה בנוגע לעליית שארית יהודי אתיופיה וזרע ישראל. בדיון השתתפו מבקר המדינה, נציגי משרדי הממשלה, הסוכנות היהודית, ארגונים אזרחיים ובני משפחות הממתינים לעלייה, אשר תיארו מציאות של המתנה ממושכת, נתק ממשפחות בישראל, מצוקה כלכלית ובריאותית, ופגיעות קשות בנפש ואף בחיי אדם. בפתח הדיון הודיע מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, כי בכוונתו להתחיל בביקורת ייעודית על יישום החלטות הממשלה בנוגע לעליית שארית יהודי אתיופיה וזרע ישראל. בסיום הדיון, ובהתאם לסעיף 21 לחוק מבקר המדינה, אישרה הוועדה בקשה רשמית להכנת חוות דעת של מבקר המדינה בנושא.
מ”מ יו”ר הוועדה, ח”כ פנינה תמנו: “זהו פצע פעור שנוגע בדיני נפשות. יש כיום כ־1,200 ממתינים שזכאותם אושרה והם עומדים בקריטריונים, וממתינים כבר כשלוש שנים ללא מענה. הקהילה מתנהלת באצילות נפש וכבוד אבל כך לא פותרים סוגיה שהייתה צריכה להיסגר לפני עשרות שנים. יש אחריות ויש דין על כל החלטה שמשאירה הורים וילדים בקריעה מתמשכת. ההחלטות שהתקבלו לאורך השנים נעשו פעמים רבות מעל ראשי בני הקהילה, ללא גוף מדינתי אחד שעושה סדר ומרכז את הטיפול. לעליית יהודי בריה”מ הקימו את נתיב, לעליית יהודי ארה”ב הקימו את נפש בנפש. הגיעה העת שיקימו משהו ממשלתי שינוהל ע”י בני העדה ולא שאלו רק יעסקו בה בפטרנות מלמעלה”.
מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, הודיע כי משרד מבקר המדינה פרסם לאורך השנים שורה של דוחות שעסקו ביוצאי אתיופיה, וכי גם כיום ניכרים פערים משמעותיים כמעט בכל תחומי החיים. “הביקורת שתיפתח תבחן את יישום החלטות הממשלה בנוגע לעליית שארית יהודי אתיופיה וזרע ישראל, מתוך מטרה להציג לכנסת תמונה מלאה ולהניע לפעולה”.
במהלך הדיון דיבר גם משה סמו, סגן מנהלת אגף במשרד מבקר המדינה, ששכל את בנו יהונתן הי”ד בלחימה בעזה, ואיבריו הצילו שישה אנשים. סמו תיאר בכאב את משמעות המונח “דיני נפשות” לא רק כקטגוריה משפטית או מנהלית, אלא כמציאות אנושית יומיומית, וחיבר בין האובדן האישי שחוותה משפחתו לבין סבלן של משפחות יהודי אתיופיה, החיות במשך שנים בנתק כפוי מבני משפחתן בישראל. הוא הדגיש כי העיכובים והכשלים אינם נותרים ברמה המוסדית בלבד, אלא גובים מחירים כבדים וכי יש לבחון את יישום החלטות הממשלה גם דרך ההשלכות האנושיות הישירות שלהן.
בדיון נשמעו עדויות אישיות קשות של בני משפחות הממתינים לעלייה. בן משפחה של אחד הממתינים לעלייה שתורגם: “הילד שלי המתין שנים לעלות לארץ, ובסוף רצחו לי את הילד. שני הילדים הנוספים שלי עדיין ממתינים אחרי שנים של המתנה. אני מתחנן ומבקש זה ילד שלי ששילם מחיר ומת שם. בבקשה תביאו את המשפחה שלי. תראו איך רצחו את הילד היפה הזה. יש עוד רבים שנרצחו שם. הוא המתין 16 שנים עד שנרצח, ובינתיים אף אחד לא עשה דבר.”
חברי הכנסת שנכחו בדיון חזרו והדגישו כי מדובר בסוגיה של סכנת חיים ממשית. ח”כ משה סלומון ציין כי בכל שבוע מתקבלים תיעודים של חולים וגוססים, וכי חלק מהממתינים שאושרו לעלייה כבר לא שרדו. ח”כ יוראי להב-הרצנו הדגיש כי זכותם של יהודי אתיופיה לעלות לישראל אינה תלויה בשאלת השתלבותם או בשיקול דעת מנהלי כזה או אחר, אלא נובעת מעצם היותם יהודים. חכ”ל אורי אריאל ציין כי העלייה היא מצווה והסכמה לאומית רחבה, וכי כאשר מדובר בדיני נפשות ראוי לתת לנושא עדיפות עליונה.
מנכ״ל משרד העלייה והקליטה, עו״ד אביחי כהנא: ״המשרד והשר משתדלים תמיד לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם משרד מבקר המדינה, ואנו מברכים על היוזמה לבחון את מדיניות העלייה של יהודי אתיופיה. מדובר בפצע שותת דם וכך השר רואה את הדברים וכך גם אנחנו. כאשר שמים פלסטר על פצע שותת דם, הוא ממשיך לדמם, ולעיתים אף מחמיר. אנחנו מקבלים את הביקורת בהבנה, ומקבלים פניות רבות על עוולות שנעשו ואלו עוולות שאינן תוצאה של ממשלה אחת בלבד. עמדת השר היא שיישום החלטה להעלאת 1,200 בני משפחה לא יפתור את הבעיה. דוח ועדת קנפו הראה באופן ברור שהמצב הזה מוביל להמשך קריעת משפחות. השר, בהחלטה שאינה פופולרית, בחר שלא להסתפק בכך. לאחר דוח ועדת קנפו, השר קיים ישיבות עם גורמים רבים, פעם אחר פעם, בניסיון להגיע להסכמות רחבות ולצעדים מרחיקי לכת שיתנו מענה שורשי. העמדה הזו הביאה לכך שלראשונה מדינת ישראל קיבלה החלטה עקרונית להעלות את כלל בני המשנה, כדי למנוע מראש את הבעיות שנוצרו בגלי העלייה הקודמים של יוצאי אתיופיה״.
נציגי משרדי הממשלה וגופים שונים הציגו את עמדותיהם, התייחסו להחלטות הממשלה הקיימות, לחסמים תקציביים ולמחסור בתקנים, והביעו נכונות לשתף פעולה עם ביקורת מבקר המדינה.
