ב־15 באוקטובר 2023, שמונה ימים ארוכים אחרי תחילת המלחמה, הבינו גורמים בחדר המלחמה של פיקוד הדרום שחדר לשורותיהם מרגל. החמ"ל, שעבד באותם הימים סביב השעון ורקם בקפדנות את התוכניות לתמרון הקרקעי הממשמש ובא ברצועת עזה, המקום שאצר את הסודות הכמוסים ביותר של צה"ל, נפרץ.

בשעות שקדמו לכך החלו להצטבר סימנים מחשידים, שנגעו לזהותו של קצין שענד דרגות סרן והציג עצמו כאיש מילואים של יחידה מסווגת, שנשלח מטעמה לסייע לפיקוד הדרום. בירור קצר העלה שאותו אדם אמנם שירת בעבר ביחידה מסווגת, אך בפועל הוא קצין בדרגת סגן, לא סרן, וחמור מכך – הוא כלל לא נקרא לשירות מילואים. כל זה לא מנע ממנו, עד אותו הרגע, להסתובב כאוות נפשו בחדרים הסגורים ביותר של הצבא.

מכיוון שהיה מדובר באזרח, ולא בחייל, במחלקת ביטחון המידע של הפיקוד פנו למשטרה. בלשים של ימ"ר דרום הגיעו לשערי הפיקוד בבאר שבע, נכנסו לתוכו, ולכדו את החשוד בתוך אחד מהחדרים. לאחר שדרשו ממנו בתקיפות להציג בפניהם את מכשיר הטלפון שלו, הוא ניאות לפתוח אותו.

כשהבלשים דפדפו בגלריית התמונות בטלפון, חשכו עיניהם: הופיעו שם צילומים של מסמכים, מפות ומסכי מחשב צבאיים, כאלו שממש לא אמורים לצאת מבין כותלי חמ"ל הפיקוד. בהמשך יימצאו בטלפון הזה הקלטות של שיחות בעלות תוכן סודי ומחברת שבה נרשם מידע מסווג ברמות הגבוהות ביותר.

הראיות שנאספו באותו היום הבהילו את מערכת הביטחון. בראיונות שניתנו בתקשורת נטען כי לאחר מעצרו של החשוד הוא עבר "חקירת צורך" בשב"כ, כלומר הופעלו נגדו אמצעים אלימים, במטרה לברר כיצד הסתנן לחמ"ל הפיקוד, איזה מידע מסווג אסף משם, ובעיקר למי העביר אותו. בדיקת "ישראל היום" אימתה את הטענות הללו.

נוסף על כך, נמנע ממנו מפגש עם עורך דין במשך שבוע ימים, תענוג מפוקפק השמור רק לחשודים בטרור ובריגול. לחשוד – בן למשפחה אמידה, לשעבר חבר מועצת התלמידים בבית ספרו, קצין בוגר יחידה מסווגת ויוקרתית ומי שנחשב עד לאותו הרגע למלח הארץ – הותר לבסוף להיפגש עם עורך דין, אך רק לאחר הגשת ערעור בעניין לבית המשפט העליון.

בימים הראשונים שלאחר מעצרו נחשד אותו אדם בעבירות שאם היה מורשע בהן, היה ניתן להטיל עליו עונש מוות. בתום החקירה האינטנסיבית בשב"כ צומצמו החשדות לעבירות שדינן עד 15 שנות מאסר "בלבד". כתב האישום נגדו, בגין ריגול חמור, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכניסה למקום צבאי, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תחת איפול תקשורתי כבד.

שנה לאחר מעצרו, ומשפטו של החשוד – שזה מכבר הפך לנאשם – עודנו מתנהל בדלתיים סגורות. במשך זמן רב לא רק פרטי החקירה והמשפט, אלא גם עצם קיומם, חסו תחת צו איסור פרסום גורף והוסתרו מהציבור. רק כעבור כחצי שנה מיום המעצר, בין היתר לאחר מאבק משפטי שהוביל ח"כ אלמוג כהן (עוצמה יהודית), ובצל שמועות שהתרוצצו ללא הרף, התיר בית המשפט לצטט חלקים נרחבים מתוך כתב האישום. זאת, פרט לשמות אנשים, יחידות ומִפקדות, שנותרו מושחרים בשל מה שהוגדר כצורך להגן על ביטחון המדינה.

למרות היותו מושחר חלקית ומנוסח בלשון משפטית, כתב האישום הקצר מצליח לגולל, כמעט דקה אחר דקה, את האופן המדהים והמקומם שבו הצליח אדם אחד – אמנם מתוחכם ונחוש אך כנראה גם חסר אמצעים והכשרה מקצועית – להתל במערכות ביטחון המידע של המפקדות וחדרי המלחמה החשובים והסודיים ביותר של צה"ל, להסתנן לתוכם בימים הראשונים והקריטיים של המלחמה, להיחשף למידע סודי ורגיש ביותר, לתעד אותו במחברת ובטלפון הפרטי שלו, ואף להעבירו לגורמים מחוץ לצבא. "הזיה", כפי שמתאר זאת אחד מהמעורבים בפרשה. "הזיה מוחלטת".

ובכל זאת, פרשת הריגול בפיקוד הדרום כמעט שלא טופלה עד כה בידי התקשורת הישראלית. ייתכן שהסיבה לכך קשורה להשערות מרחיקות לכת, שפשטו כאש בשדה קוצים סביב הפרשה והקנו לה חזות של תיאוריית קונספירציה. ההשערות הללו הודהדו בידי גורמים בעלי השפעה ברשתות החברתיות, בעיקר כאלה המגיעים מהאזורים של הימין העמוק, תוך שהן משתלבות היטב בתיאוריית "הבגידה מבפנים", שלפיה גורמים בשמאל חברו לחמאס כדי לאפשר את מתקפת 7 באוקטובר.

למרות זאת, ואולי בגלל זאת, החלטנו לצלול אל נבכי הפרשה ולפרסם את ממצאינו, בהגבלות צו איסור הפרסום שהוטל עליה. ככל ש"ישראל היום" הצליח לברר, לתיאוריות הקונספירציה הכורכות את הנאשם בריגול עם ה"בגידה מבפנים", אין כל קשר למציאות. ואולם, מתברר כי הפרשה הזו בהחלט מצביעה על תפקוד לקוי של צה"ל, ושל פיקוד הדרום בפרט, בכל הנוגע לשמירה על ביטחון המידע בכאוס של הימים הראשונים למלחמה. נוסף על כך, מתברר כי בפרקליטות, וגם בצבא, לא טרחו להעמיד לדין – פלילי או משמעתי – את הקצינים שאפשרו לנאשם לחדור אל חדרי המלחמה ללא אישור, חלקם בכך שחתמו על מסמכים מבלי שקראו אותם.

"אפרופו מחדלים, זה אחד מהמחדלים הגדולים של המלחמה, ובדיוק בגלל זה צריך ללמוד ממנו. ברגע שמתחקרים את הפרשה הזו, יהיה אפשר להפיק לקחים ולמנוע ממקרה כזה להישנות", אומר גורם המעורב בפרשה. "הסיפור הזה צריך לצאת לאור, כחלק מתהליך הפקת לקחים. הטלת צו איסור הפרסום היא שגיאה".

כאמור, שמות רוב האנשים המופיעים בכתב האישום הושחרו. אסור לפרסם כשני שלישים משמותיהם או מתפקידיהם של 60 עדי התביעה, והיתר הם שוטרים או חוקרי מצ"ח שחלקם בפרשה קשור אך ורק לפן החקירתי שלה. גם שמו של גיבור כתב האישום נאסר לפרסום. בהתאם, נתייחס אליו מעתה והלאה רק בשם א'.

א. שירת בעברו כקצין ביחידה מסווגת, והשתחרר מצה"ל בדרגת סגן לאחר שירות קבע של שלוש שנים. כמה גורמים המעורים בפרטים מספרים כי א' הודח משירותו באותה יחידה מסווגת, לאחר שהתגלו אצלו בעיות בתחום האמינות. בשל כך, גם לא נקרא עוד לשירות מילואים ביחידה, ולא גויס למלחמה בימיה הראשונים. על פי כתב האישום, במהלך 2018 שירת במילואים בשלוש הזדמנויות שונות, כולן בשירות חד־יומי בלבד, ולא היה משויך ליחידה ספציפית אלא השתייך למאגר הקצינים במילואים.

העובדה הזו לא מנעה מא' ללבוש כבר ביום הראשון למלחמה מדים צה"ליים, לענוד דרגות סרן (אף שכאמור דרגתו הצבאית היא סגן), ולהתייצב על דעת עצמו – כמו רבים אחרים, יש לציין – באחד מהבסיסים הרגישים ביותר של צה"ל. בשמונת הימים הבאים יצליח א' לחדור עמוק־עמוק ללב העשייה המסווגת ביותר בצבא.

"הנאשם, תוך שהוא מתחזה לקצין בדרגת סרן", נכתב בכתב האישום, "הציג עצמו כמי שנשלח מטעם מערך [מושחר] של צה"ל, ותוך שימוש במצגי מרמה שונים, כשהוא מנצל את המצב העמוס, המורכב והאינטנסיבי שבו התנהלה מפקדת פיקוד הדרום בימי המלחמה הראשונים, השיג גישה למידע סודי ברמת סיווג גבוהה ביותר… הנאשם אסף ורשם במחברתו ידיעות סודיות ותיעד בצילומים בטלפון הסלולרי שלו ידיעות סודיות על אודות סדר כוחות הביטחון, אמצעים קיימים בשימוש צה"לי, אמצעים חסרים, הסברים על יכולות מסווגות ומידעים מודיעיניים עד דרגת סודי ביותר ושומר סוד".

עד כמה עמוק לתוך חדרי המלחמה של הצבא, וליתר דיוק של פיקוד הדרום, הצליח א' לחדור? על פי כתב האישום, הוא נכח "במקומות רגישים הכוללים מפקדות, חדרי מבצעים, חדרי מלחמה ודיונים שלא היה מוסמך להשתתף בהם ולא הוזמן אליהם". ואולם במקום לנסות לפענח את הניסוח המשפטי המעורפל הזה, אפשר פשוט להביט בתמונה אחת, שמספרת את הסיפור כולו.

באחת מהתמונות מימיה הראשונים של המלחמה, מתוך חדר המלחמה של פיקוד הדרום, נראה א' ניצב בידיים משולבות מאחורי שר הביטחון יואב גלנט, לצד שורה ארוכה של קצינים בכירים אחרים, תוך שכולם רוכנים מעל מסכים שתוכנם טושטש בקפידה כדי למנוע זליגת מידע.

"אם הגענו למצב כזה, שמישהו חודר לקודש הקודשים של צה"ל ברמה כזאת, ואפילו מצטלם שם עם שר הביטחון, מצבנו לא טוב", אומר אדם המעורב בפרשה והעיד במסגרתה במשטרה.

כיצד הצליח האזרח א' להגיע לחמ"ל פיקוד הדרום? על פי כתב האישום, כבר ב־7 באוקטובר יצר א' קשר עם קצין מודיעין המשרת בבסיס רגיש אחר, והציג עצמו כמשויך ליחידה מסווגת (ככל הנראה לא אותה יחידה שבה שירת, אלא יחידה אחרת באותו מערך). קצין המודיעין, שלא הכיר את א', דחה את בקשתו. אבל איכשהו, "בנסיבות שאינן ידועות למאשימה" כפי שמצוין בכתב האישום, הצליח א' להיכנס בכל זאת באותו יום לבסיס הרגיש, ואף לחדור למרכז השליטה שלו ולהשתתף בהערכות מצב מסווגות שנערכו במקום.

כבר בשלב זה הצליח א', שלבש מדי קצין, להסתובב בבסיס הרגיש כאוות נפשו ו"לברר סטטוס גיוס כוחות של חטיבות שונות ולהשיג מידע על בעיות תקשו"ב שהיו עם מערכות שליטה ובקרה", לשון כתב האישום. בערב שב לביתו.

למחרת, 8 באוקטובר, חזר א' לאותו בסיס, ואף הספיק לצלם בטלפון שלו מסמכים סודיים שנחשף אליהם, כנראה מבלי שאפילו התאמץ יותר מדי. בהמשך היום, בתום הערכת מצב שבה השתתף כקצין מן המניין, פנה לקצין אחר בדרגת סא"ל, ושאל אותו אם הוא מתכנן לנסוע לבסיס צבאי שנמצא בדרום הארץ. אותו סא"ל, לדברי אדם ששוחח עימו, לא העלה בדעתו שא' הוא למעשה מתחזה, והסכים לתת לו טרמפ. "זו מלחמה, ניגש אליך קצין בתום ישיבה ומבקש טרמפ. לא תיקח אותו?" תוהה אותו אדם.

על פי כתב האישום, א' והסא"ל "נכנסו יחדיו" למחנה, שעל אף היותו מושחר ניתן לזהותו כמחנה פיקוד הדרום בבאר שבע. ואולם גורם בסביבתו של הסא"ל טוען שמדובר בטעות. לדבריו, אותו סא"ל הוריד את א' ליד הש"ג של המחנה, ואז הלך להחנות את רכבו. א', כך לפי אותו גורם, הצליח להיכנס לפיקוד בכוחות עצמו.

בכתב האישום מצוין כי ב־8 באוקטובר בשעות הערב, לאחר הטרמפ שקיבל לפיקוד הדרום, הצליח א' להשתחל לתוך דיון הערכת מצב, תוך שהוא מציג עצמו כקמ"ן מבצעים של יחידה מסווגת. בסיומה פנה לקצינה בבסיס ואמר לה שהוא רוצה "לייעל את התהליכים" הקשורים, ככל הנראה, לכניסה הקרקעית לרצועה, שהתוכניות סביבה כבר החלו להתגבש. הקצינה השיבה כי לשם כך היא צריכה אישור של קצינת ביטחון מידע. בשלב זה גם נתנה לו את מכשיר הטלפון הפרטי שלה, לדבריה במטרה שיכניס לתוכו את מספר הטלפון שלו, כדי שתוכל לשמור איתו על קשר.

א. ניצל את ההזדמנות, ומבלי ידיעתה של הקצינה שלח לעצמו הודעת ווטסאפ, בשמה כביכול, שבה נכתב "נשמח שתראה בחמ"ל איך אפשר לייעל את העבודה". בהודעה נוספת ששלח לעצמו כתב "תגיד לנו מה לעשות כשמקבלים דיווחים סותרים מהשטח". ההודעות הללו יסייעו לו לשכנע בהמשך את מי שצריך, כי הוא בעל תפקיד בחמ"ל פיקוד הדרום.

למחרת, 9 באוקטובר, שב א' לפיקוד ופגש את אחד מהקצינים במקום, שאותו הכיר במקרה משירותו הצבאי. שמו של הקצין הושחר בכתב האישום, אף שהוא אינו משרת בתפקיד מודיעיני או מסווג, ואפילו יש בוויקיפדיה ערך על שמו. ל"ישראל היום" נודע כי מדובר בקצין בדרגת אלוף־משנה. א' טען בפני אותו קצין כי יש בידיו "פתרונות לאתגרים מבצעיים" הקשורים בפעילות צה"ל, ושכנע אותו כי יחתום לו על אישור כניסה לבסיס. הקצין הבכיר עשה זאת.

בהמשך הגיע א' גם לראש לשכתו של הקצין. בעקבות דברים שאמר לו א', פתח ראש הלשכה מחשב צה"לי באמצעות סיסמתו האישית, והעלה עליו פורמט צה"לי תקני, העוסק במתן סמכויות. ראש הלשכה אפשר לא' למלא את הפורמט בעצמו. על גבי הפורמט רשם א' כי הוא ממונה ל"קמב"ץ משימות ומבצעים מיוחדים בחמ"ל פיקוד הדרום". אותו ראש לשכה לא קרא, לדבריו, את המסמך שאותו הדפיס א', ובכל זאת חתם עליו. באותו רגע היה בידי א' כתב מינוי כוזב, שנראה אותנטי לחלוטין.

 באותו יום, לקראת חצות, שוחח א' עם גורמים צבאיים, שמהם קיבל מידע סודי ביותר, והקליט את הדברים במכשיר הטלפון שלו. לדברי גורם המעורה בפרטי הפרשה, א' הצליח בכך מפני שמראש התייצב בבסיס עם שני טלפונים ניידים: אחד השאיר מחוץ לחדרים המסווגים, כנהוג וכנדרש על פי הפקודות; את השני החדיר בחשאי לתוך החדר, והשתמש בו כדי להקליט ולצלם מידע רגיש. המידע הזה נמצא על הטלפון שלו מאוחר יותר.

כתב המינוי שהשיג א' בעורמה, כנראה לא סיפק אותו. ב־11 באוקטובר, שוב תוך התחזות, הוא התייצב מול אותו קצין בדרגת אלוף־משנה וביקש ממנו מכתב הסמכה נוסף. הקצין שלח אותו בחזרה לראש הלשכה, שפעם נוספת אפשר לא' להשתמש במחשבו האישי ולכתוב לעצמו "כתב מינוי", הפעם נרחב הרבה יותר מהקודם.

תוך שהוא ממלא בעצמו את המסמך, כתב א' כי בסמכותו "לפתוח תא מיוחדים בחמ"ל [מושחר] וכן לשמש מפקד התא. תפקיד התא לשמש זרוע ארוכה חשאית וכן ליזום משימות מיוחדות פורצות גבולות במרחב [מושחר]. בסמכותו של הנ"ל לגייס כל חייל וקצין מילואים מכל יחידה, וכן להשתמש בכל יכולת נדרשת על מנת לבצע את המשימה". ובמילים אחרות: א' העניק לעצמו את הסמכות לגייס את כל איש מילואים שהוא רוצה בצה"ל(!), כדי שישרת תחתיו כמפקד תא העוסק בסוגיות הרגישות ביותר של הפעילות הצה"לית ברצועה.

בשלב זה התרחש אחד מהאירועים המקוממים ביותר המופיעים בכתב האישום. מצויד במסמך זה המעניק לו סמכויות עצומות, ניגש א' לאותו מפקד בדרגת אלוף־משנה וביקש ממנו שיחתום עליו. הקצין עשה זאת, שוב מבלי שקרא, לדבריו, את תוכן המסמך. זמן קצר אחר כך נחשף גם ראש הלשכה למסמך, קרא אותו בעיון הפעם, והבין כנראה כי מדובר בכתב מינוי חריג בהיקפו.

הוא ניגש לקצין הבכיר יותר והסב את תשומת ליבו לכך. הקצין הבכיר הבין, כנראה לראשונה, ששגה כאשר חתם על המסמך מבלי לעיין בו. הוא הורה לראש לשכתו לקחת מידי א' את המסמך, אך ראש הלשכה, משום מה, לא עשה זאת. גם בתוך הכאוס ששרר באותם ימים בצה"ל, קשה להבין כיצד אירוע כזה התרחש.

ביומיים הקרובים, כשהוא מצויד במסמך זה, הוסיף א' לשוטט בחדרים הסגורים של הבסיס הרגיש, להקליט שיחות שנגעו למידע סודי ביותר ואף לרשום מידע מסווג במחברת, שאותה ניהל בקפידה מרשימה. בכתב האישום המידע הזה מתואר כמסווג "שומר סוד", כזה שנוגע בדרך כלל לאמל"ח או למבצע סודיים. לדברי גורם הבקיא בפרטי הפרשה, לא' "היתה מחברת רישום עם מידע מאוד־מאוד מסווג, בהקשר של תוכניות צה"ל ברצועה. היום זה לא מידע מסווג, כי צה"ל כבר ביצע את התמרון, אבל בזמנו זה היה מאוד רגיש".

כיצד

נחשפה זהותו של א'? בוגר היחידה הזה לא היה היחיד שא' יצר עימו קשר בחסות העמותה וביקש לגייסו לפרויקט שאותו "ניהל". בוגר אחר של היחידה, שכן הסכים להגיע פיזית לפיקוד הדרום, הוכנס בידי א' לבסיס, ביחד עם קצין בכיר אחר במילואים, לשעבר טייס קרב בחיל האוויר ויזם בתחום הטכנולוגיה בהווה, שגם אותו "גייס" א' למשימה.

לדברי גורם המעורה בפרטים, אותו בוגר היחידה המסווגת שהגיע לפיקוד הוא שהחל לחשוד, לראשונה, כי א' הוא מתחזה: "הוא הבין די מהר שא' לא יודע על מה הוא מדבר, ואמר לחבר'ה בפיקוד שא' לא מדבר במונחים של איש מודיעין, שהוא לא מבין את המאטריה".

אותו בוגר דיווח לאחראי המודיעין בחמ"ל הפיקוד על החשדות שלו. במקביל, ככל הנראה ביצע א' כמה שגיאות נוספות, שמשכו אליו תשומת לב. גם בעמותה של בוגרי היחידה המסווגת החלו לקבל רמזים נוספים לכך כי משהו חשוד בהתנהלותו של א'. "הכל סגר עליו בבת אחת", מנסח זאת גורם המעורה בפרטים.

בעקבות המידע שהגיע לידיה, עירבה עמותת הבוגרים את קצין ביטחון המידע של היחידה, וזה פנה בתורו למערך ביטחון המידע באמ"ן, הנושא באחריות לסיכול ולמניעת חשיפה של מידע צבאי מסווג לכוחות האויב ולגורמים בלתי מוסמכים. לדברי גורם שהתראיין לכתבה בעילום שם, "דווקא היחידה התנהלה פה מאוד יפה. ברגע שהוא רצה ללכת לשלב משמעותי יותר, ברגע שזה הגיע לשלב של ביטחון מידע רציני, זה כבר נתפס ברשת".

ב־15 באוקטובר, לאחר שהבינו סופית בפיקוד הדרום כי א' הוא מתחזה, הוא נעצר.

משיחות עם גורמים המעורים בפרטי הפרשה עולה כי בשב"כ הגיעו בשלב מסוים למסקנה שא' אינו מרגל הפועל מטעם מישהו, אלא מטעם עצמו בלבד. גם בפרקליטות השתכנעו בכך. לדברי גורם הבקיא בפרטים, בעקבות חוות הדעת של הבדיקות הפסיכיאטריות בעניינו, הסכימה הפרקליטות לנהל משא ומתן על הסדר טיעון עם א', שבמסגרתו יודה באשמה ויישלח למאסר למשך מספר חד־ספרתי של שנים. א' דחה את ההצעה, שפירושה הודאה בכך שמצבו הנפשי מעורער.

באותו מעמד הוסיף כי חוקרי השב"כ עשו עבודה לא טובה כאשר חקרו אותו תחת לחץ, וכי לאחר שחרורו ממעצר יכתוב ספר על האופן שבו צריך לחקור בשב"כ חשודים בריגול, וכיצד ניתן היה למנוע את מתקפת 7 באוקטובר.

לדברי גורם שהוכנס בסוד העניינים, א' היה מקבל את הסדר הטיעון לו היה מיושב בדעתו. "מבחינת ראיות, יש נגדו ראיות חזקות. תפסו אותו על חם", הוא אומר. "אבל זה כנראה בן אדם שמרגיש שהוא מלך העולם. הוא היה בטוח שהוא פותר את בעיית השבויים והנעדרים באותו יום, מביא את סינוואר בלילה, ולמחרת מקבל פרס ישראל. הבן אדם מנותק לגמרי".