זוכרים ולא שוכחים: דביר פחימה הי"ד, נפל ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023) נפל במלחמת חרבות ברזל ,בן 32 בנופלו.
במהלך מלחמת חרבות ברזל ולאחר כמה אירועי דו"צ (ירי דו-צדדי) בגדוד 931 חיל השריון, החליט, בעצה אחת עם המג"ד, כי שניהם יצטרפו ללוחמים בשטח. הם חילקו ביניהם את הימים, והצטרפו ללוחמים לסירוגין. במהלך המלחמה הציל כעשרים לוחמים ופינה עשרות פצועים, לחם עם גדוד 931 בג'באליה ובשאטי, השתתף בכיבוש מוצב 17 של חמאס ונחל עם הגדוד הצלחות רבות. בריאיון לכתב "ynet" סיפר על הגעגועים למשפחה ועל חילוץ פצועים תחת אש בהיתקלויות. "זו מלחמה, הכול חייב להיות מהיר ומדויק. אתה לא מפחד, לא חושב על שום דבר – רק להציל את מי שאיתך."
בסוף דצמבר, אחרי חמישים יום שבהם לא התראו, נפגש דביר עם בני משפחתו, והספיק להצטלם על הטנק עם בנו הפעוט.
ב-25.12.2023, בשיחה עם המג"ד, זכה דביר לקבל את ההצעה שכה ייחל לה – להתמנות לסמג"ד מבצעית – ובכך קיבל אישור על עבודתו המעולה. כעבור יומיים, ב-27 בדצמבר התקבל מידע משמעותי על חטופים חיים. עת יצאה החוליה הפיקודית ממבנה לאיסוף מידע מודיעיני הם זוהו על ידי תצפיתני חמאס, שהפעילו מטען מרחוק. דביר שהיה בעמדה גבוהה ספג את מרב הפגיעה ונהרג במקום.
בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בבית שאן. הותיר אישה, בן, הורים וחמישה אחים. על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "אבא, בעל, בן, אח ומפקד. איש של אנשים. השארת חלל עצום שאף אחד לא ימלא"
