הסערה סביב מינויו המסתמן של האלוף דוד זיני לראש השב"כ הבא חושפת פעם נוספת את עומק השסע הפוליטי והציבורי בישראל. בתוך שאון הטיעונים המשפטיים, הזעקות הפוליטיות וקמפיין ההכפשה, קל לשכוח את העיקר: מי עומד בראש אחד הארגונים הביטחוניים החשובים ביותר של ישראל? ובמקום להיכנע לרעש, הגיע הזמן לבחון מדוע דווקא מינויו של זיני, על אף הקשיים, עשוי להיות האיתות החיוני והנכון ביותר לעתיד ביטחוננו.
הביקורת אינה חוסכת שבטיה. טענות על ניגוד עניינים מצד ראש הממשלה, עקיפת היועצת המשפטית לממשלה וחוסר ניסיון "רלוונטי" לתפקיד נשמעות מכל עבר. אך בואו נתעמק רגע במציאות. הטענה המרכזית נגד זיני היא שאינו "בן בית" בשב"כ, כלומר, אינו מגיע מתוך הארגון. אלא שבמציאות הביטחונית המשתנה של ישראל, זו עשויה להיות דווקא נקודת חוזקה אדירה. השב"כ, כמו כל ארגון ביטחוני, זקוק לעיתים לדם חד, למנהיגות בעלת פרספקטיבה רעננה שאינה שבויה בקונספציות או דפוסי חשיבה מבוססים.
דוד זיני מביא עמו עבר צבאי מפואר ומוכח כקצין קרבי מעולה. הוא מפקד שצמח בשטח, הוביל חיילים בקרב, קיבל החלטות גורליות תחת אש ושילם מחיר אישי ומשפחתי כבד למען ביטחון המדינה. הרקורד שלו בשדה הקרב הוא סמל למחויבות בלתי מתפשרת, לתעוזה, ולכישורי מנהיגות שאין שני להם. האם כישורים אלו, שנצברו מול איומים אמיתיים ולא מול ניירות, אינם רלוונטיים לארגון שחלק ניכר מפעילותו עוסק בסיכול פיגועים ומאבק בטרור? התשובה היא כן, הם רלוונטיים מאוד. היכולת לקבל החלטות תחת לחץ קיצוני, להבין את מנטליות האויב "בשטח" ולנהל כוחות במצבי חירום – אלו תכונות ליבה הנדרשות מכל מנהיג ביטחוני בכיר, ובטח מראש שב"כ.
יתרה מכך, דווקא בתקופה שבה האמון הציבורי במוסדות המדינה סופג מהלומות, וקונספציות ביטחוניות מתנפצות (כפי שראינו במלוא עוצמתן באירועי 7 באוקטובר), מינוי מנהיג מבחוץ, בעל רקורד מוכח אך ללא "חובות" פנימיים או שותפות בקונספציות קודמות, יכול להכניס רוח חדשה וביקורתית חיונית לארגון. הוא יכול לאתגר את הקיים, לבחון דברים מחדש וליישם תובנות ביטחוניות שנצברו בשנים האחרונות, גם אם הן אינן "בספר החוקים" הפנימי של השב"כ.
הטענות על "משיחיות" או "פוליטיזציה" לכאורה הן בעיקר ספין שהשמאל מנסה להפחיד אותנו ולהשפיע על מקבלי ההחלטות. האלוף זיני הוכיח לאורך שירותו שהוא קצין ממלכתי, מקצועי ומסור למדינה. זהותו ורקעו הדתי הם חלק בלתי נפרד ממי שהוא, אך לא הם המגדירים את יכולותיו המקצועיות. הטענות על ניגוד עניינים מצד ראש הממשלה ראויות לבדיקה משפטית כמובן, אך אין בהן כדי לפסול אוטומטית מועמד בעל כישורים מוכחים, רק בשל נסיבות המינוי החיצוניות.
הסתכלות לעתיד:
אם מינויו של זיני אכן יאושר (בין אם על ידי ועדת גרוניס או על ידי הכרעה משפטית), הוא ישלח מסר כפול: גמישות ניהולית: הוא יאותת כי למדינת ישראל יש את החופש למנות את האנשים הנכונים לתפקידים ביטחוניים קריטיים, גם אם הם אינם צמחו בתוך ה"צינורות" המקובלים. הדבר חיוני במציאות שבה איומים משתנים דורשים פתרונות יצירתיים ומנהיגות מגוונת.
מנהיגות קרבית ראשונה: מינוי של אדם בעל רקורד קרבי עשיר כל כך לראשות השב"כ יכול לחזק את הצד המבצעי-קרבי של הארגון, ולהבטיח שראש השב"כ יבין לעומק את האתגרים בשטח ויפעל בהתאם.
הדרך למינויו של זיני רצופת מהמורות, והיא צפויה להיות מורכבת מבחינה משפטית. אולם, אל מול מבול הביקורת, חשוב שנזכור שמינויו של אדם בעל שיעור קומה, ניסיון קרבי עשיר ומחויבות בלתי מתפשרת לביטחון ישראל, עשוי להיות דווקא האתגר המרענן והנחוץ כל כך לארגון השב"כ, ובעיקר, לביטחון המדינה כולה. בהצלחה!
הכותב הינו: אלון נוריאל, יועץ תקשורת.
