בזמן שמנגנוני התעמולה של איראן מנסים לשדר עסקים כרגיל, העדויות שמגיעות לסוגנד פאחרי מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון חושפות מציאות שונה לחלוטין. הציבור האיראני נמצא במצב של “המתנה פעילה” – שקט חיצוני שנובע מפחד מהנשק החם של משמרות המהפכה, אך מתחת לפני השטח רוחשת פעילות מהפכנית שאינה דורשת עוד הסברים. “המהפכה כבר קרתה מבפנים”, מסבירה פאחרי, וטוענת כי השלטון איבד את הלגיטימיות האחרונה שלו בקרב העם.
הנקודה המרכזית בשינוי התודעתי הזה נעוצה באירועי הדמים של ינואר 2026. התיעודים המזעזעים של ירי מטווח אפס באזרחים חסרי הגנה, כמו אלו שנראו בעיר משהאד, יצרו גל של אבל שמתורגם כעת לזעם קר. פאחרי מדגישה כי הדיווחים על היקף הנפגעים והעצורים שנשלחו לבתי הכלא הידועים לשמצה גבוהים משמעותית ממה שדווח בתקשורת העולמית. הצער והסבל הפכו לגורם מאחד בין שכבות האוכלוסייה השונות, שרואות בנפילה של המשטר את הסיכוי היחיד לחיים.
השאלה המרכזית כעת היא מתי יגיע ה”טריגר” שיהפוך את השקט לסערה. ב’בדלתיים סגורות’ מעריכים כי המשטר הצבאי המוטל על הערים הגדולות מצליח כרגע למנוע התקהלויות מאסיביות, אך אינו יכול לרפא את המנטליות החדשה של העם. “לכל משטר יש סוף”, מסכמת פאחרי, ומזכירה כי ההיסטוריה של איראן רצופה בתהפוכות שצמחו מתוך ייאוש עמוק. האם אנחנו עומדים בפני ימיה האחרונים של הרפובליקה האסלאמית? התשובה עשויה להגיע מהר יותר ממה שהאייתוללות חושבים.
