נציגי המפלגות החרדיות מנמקים את החלטתם להפיל את הממשלה בטענות שנשמעות לכאורה הגיוניות: הממשלה הנוכחית, לטענתם, אינה מכבדת את הסטטוס קוו בסוגיית הגיוס, מפלה את הציבור החרדי ומאיימת על אורח חייו. הם אף מדגישים כי דמוקרטיה נשענת על עקרונות, וכי עקרונות אלו חשובים יותר מתמיכה פוליטית רגעית.
אך דווקא בעת הזו, טיעונים אלו מתנפצים אל מול מציאות קשה וחסרת רחמים, בפרט שלא מדובר על הליכה לבחירות בגלל שלא נוקטים בצעדים המתבקשים להכריע את האויב.
בואו נבחן תחילה את המציאות הפוליטית הצפויה. ההימור המסוכן, הוא על מצבן של המפלגות החרדיות אחרי הבחירות שלא רק שלא ישתפר לאחר הבחירות, אלא אף עלול להידרדר. הציבור הישראלי, המתמודד עם מלחמה קשה וממושכת, רואה בעין לא יפה מהלכים פוליטיים שנתפסים כ**אנוכיים** בעיתוי כה קריטי. המפלגות החרדיות עלולות למצוא את עצמן בממשלה חלשה יותר, ואף מחוץ לקואליציה עתידית.
נציגי החרדים נופלים למלכודת של "השלמות הפוליטית". בדומה לאדם שמחליף דירה במקום לשפץ את הקיימת, ומוצא את עצמו בדירה קטנה, ישנה ויקרה יותר, כך גם כאן – הרדיפה אחר תנאים פוליטיים "מושלמים" עלולה להותיר את הציבור החרדי במצב גרוע מזה שהיה בו. בפוליטיקה, כמו בבחירת דירה, עדיף לעיתים קרובות לשפר את הקיים מאשר להסתכן במעבר לבלתי נודע.
לא זמן לפילוג. המלחמה הנוכחית מציבה בפני כולנו אתגרים חסרי תקדים. זהו זמן לסולידריות לאומית, לא לחילוקי דעות פנימיים. כאשר חיילים נופלים בחזית, משפחות מתגוררות במקלטים, כלכלת המדינה מתנדנדת, ויוקר המחיה מאיים על כל תושבי המדינה, האם זה באמת הזמן להחליף רופא באמצע ניתוח? האם זה הזמן לבחירות בזבזניות שיכניסו את המדינה לחודשים של חוסר יציבות פוליטית וגרעון תקציבי?
בחירות בעת הזו לא יביאו פתרון, אלא רק שיתוק. הן יפגעו בלכידות הלאומית ויתנו תחמושת לאויבינו המצפים להיחלשותנו. המערכות הדמוקרטיות שלנו חיוניות, אך בלי ביטחון, אין דמוקרטיה. אין מדינה. ואי אפשר לבחור בעתיד אם נפקר את ההווה.
נציגי החרדים נדמים כמי שמאמינים שיוכלו להפיל את הממשלה, לערוך בחירות, להרכיב ממשלה חדשה, להרוויח מכך ולהמשיך מהנקודה שבה עצרו. אך המציאות הפוליטית אינה פועלת כך. בחירות הן תמיד הימור, ובעיתוי הזה, הימור מסוכן במיוחד. הם עלולים לגלות שהקלפים התערבבו מחדש, והיד שקיבלו חלשה בהרבה מהקודמת.
יתרה מכך, יש כאן בעיה עקרונית עמוקה יותר: המחאה החרדית נגד הגיוס אולי מוצדקת מבחינתם, אך האם היא מצדיקה סיכון שלמות המדינה בזמן מלחמה? האם ניתן להחזיק בשני העקרונות יחד, הן את הדאגה לאורח החיים החרדי והן את האחריות הלאומית?
הפוליטיקה היא אמנות הפשרות, לא מלחמת עקרונות עד אובדן מוחלט. הנציגים החרדים יכולים למצוא דרכים לשמור על האינטרסים שלהם מבלי להפיל ממשלה בזמן מלחמה. הם יכולים לנהל משא ומתן קשוח, להפגין, לגבש קואליציות פנימיות, ולעמוד על זכויותיהם כפי שידעו ועשו בעבר בהצלחה. אך זאת, וזהו "אבל" גדול, לא על חשבון היציבות הלאומית, ורק כדי לצאת ידי חובה ולהרגיע את הבוחרים.
כיום, כאשר עיני העולם נשואות אלינו, וכאשר אויבינו מצפים לסדקים בחזית הפנימית, נציגי החרדים מוזמנים לשאול את עצמם: האם זה באמת הזמן? האם זה באמת המקום? האם הם מוכנים לקחת אחריות על התוצאות שעלולות להיות חמורות בהרבה ממה שהם מדמיינים?
המטופל שלנו, מדינת ישראל, עדיין על שולחן הניתוח, אך היא יכולה להתאושש, להכריע את חמאס ולהחזיר את החטופים. לפני שנחליף את כל צוות הרופאים, כדאי שנזכור: לעיתים, הניסיון לקבל טיפול מושלם גורם למטופל למות על שולחן הניתוחים.
הכותב הינו: אלון נוריאל-יועץ תקשורת
