פסק דין חמור מטלטל את משרד החינוך: דב נפתלי, ממונה על חינוך טכנולוגי על-יסודי, הורשע לאחרונה בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירות חמורות של הטרדה מינית. ההרשעה מגיעה בעקבות תלונות של שלוש נשים שונות, אותן הטריד נפתלי במהלך ביקורת שערך בבית הספר "יעדים" בקרית ביאליק.
"כל הגוף קפא": עדויות המתלוננות חשפו דפוס פעולה מטריד
בית הדין קבע באופן חד משמעי כי מעשיו של נפתלי בוצעו "באופן יזום ומכוון" ואינם ממעידה אקראית, כפי שטען בניסיונותיו להכחיש את המיוחס לו. עדויות המתלוננות, שתיארו פגיעה קשה במרחבן האישי ותחושות הלם, היוו את הבסיס להרשעה.
המתלוננת א', עובדת סוציאלית בפנימיית בית הספר, תיארה בעדותה את התקרית הראשונה: "כל הגוף קפא, והרגשתי כאילו בשוק ובהלם… הרגשתי איזה פגיעה, חדירה למרחב האישי שלי, נגיעה בגוף שלי". האישום נגדו התבסס גם על סרטון מצלמות אבטחה שתיעד את נפתלי "מצמיד את ידו לחזה שלה ומתחכך בו, ללא הסכמתה ובניגוד לרצונה". המתלוננת, שחששה בתחילה אולי טעתה, הבינה לאחר צפייה בסרטון כי "לא טעיתי".
באישום השני הואשם נפתלי בנגיעה מכוונת בישבנה של מתלוננת ב' – מורה בבית הספר שליוותה אותו. היא תיארה: "הרגשתי את מגע היד שלו, ככה את האזור הזה של הזרוע והיד, ככה מאזור ה… צמוד לישבן בצד שמאל עם מגע על הישבן. וזה קרה פעמיים". היא הבהירה כי הבחינה בין מגע מכוון לאקראי: "נצמדה זה לא הרגיש כאילו מישהו שניה נגע ואוי, סליחה. נצמדה בסוג של, הרגשתי שזה השתהות, הרגשתי שנצמדה".
במקרה השלישי הואשם נפתלי בנגיעות חוזרות במתלוננת ג', גם היא מלווה מטעמה: "לאורך כל הדרך, זאת אומרת, הרגשתי נגיעה אחת בהנפות ידיים, הוא היה כנראה מאחוריי. הבנתי שמשהו לא בסדר והתחלתי להאיץ, ללכת בצורה מהירה יותר כדי להתרחק מאותן נגיעות שהיו, לפי דעתי, שלוש פעמים כאלה של נגיעה באזור של הישבן". גם היא דחתה את האפשרות שמדובר במגע אקראי: "השביל לא היה צר… הוא לא צר ואף אחד לא נתקל בי, גם לא מעד עליי בשום דרך".
הכחשות הנאשם נדחו: "לא היה ולא נברא" מול סרטון אבטחה
נפתלי כפר במעשים המיוחסים לו וטען כי מדובר במעידה. בחקירתו בנציבות שירות המדינה הכחיש בתחילה לחלוטין את המגע ואמר "שקר גס, לא היה לא נברא, אני אפילו לא לוחץ ידיים". רק לאחר שהוצג לו הסרטון שינה את גרסתו וטען כי מעד.
טענותיו נדחו על ידי בית הדין, שקבע כי "הנאשם ביצע צעד לעברה ובשלב זה נצמד עם כל ידו, הנמצאת צמודה לגופו, אל חזהּ של המתלוננת א' ובמורד גופה, למשך כשלוש שניות". השופטים הדגישו כי "אותו צעד לא נעשה לפנים, עם כיוון ההליכה על השביל, אלא לצד ימין לעברה של המתלוננת".
ההגנה ניסתה לטעון כי הנאשם סובל מבעיות בריאותיות הגורמות לו להיות "קצת כבד רגליים וכבד גוף", ולכן כל מגע שהיה היה אקראי. כמו כן, נטען כי המתלוננות רקחו נגדו "תלונת שווא שקרית" בשל דוחות ביקורת חמורים שכתב בהקשר של אותו מוסד חינוכי, וכי הן "עשו יד אחת" והמציאו את התלונות מתוך חשש מהשלכות הביקורת.
בית הדין דחה טענות אלה מכל וכל וקבע כי לא הוכח קשר בין המתלוננות לפעילות העמותות שנבדקו, ולא הוצגו ראיות לתמיכה בטענת העלילה. השופטים קבעו כי "עדויות המתלוננות היו מהימנות ועקביות" ושהן נתמכו בעדויות נוספות על מצבן הנפשי מיד לאחר האירועים.
ניצול מעמד ופגיעה באמון הציבור
השופטים הדגישו כי מעשיו של נפתלי פגעו לא רק במתלוננות אלא גם "בדמותו של השירות הציבורי ובאמון שהציבור רוחש לו". הם ציינו כי המעשים "משקפים אף את פערי הכוחות וניצול המעמד של מפקח משרד החינוך ביחס לעובדות בית הספר".
הרשעה זו מהווה תקדים חשוב במאבק בהטרדות מיניות במגזר הציבורי, ומאותתת כי אין חסינות למבצעי עבירות אלה, גם בדרגים בכירים.
