לפי פרשן "מעריב", בן כספית, אפשר היה לדעת מראש בדיוק מה יקרה כשההצעה לפיזור הכנסת תגיע לשולחן. הרי זה כבר תסריט מוכר: נתניהו, בכל משבר פוליטי, חוזר לאותו נשק ותיק – האיום האיראני. כספית טוען כי כבר בשבוע שעבר, חברי כנסת מהאופוזיציה, ביניהם יאיר לפיד, הזהירו את חברי הקואליציה: "ככל שנתקרב להצבעה – נתניהו יחמם את האיום, יכניס את טראמפ למשחק, יגייס מסמכים ואינפורמציה סודית, ואתם – תאמינו".
וכך בדיוק זה מתרחש. שוב. כמו בכל פעם שמגיעה נקודת לחץ פוליטית. גם בתקציב, גם סביב סוגיית חוק הגיוס, נתניהו עושה "העתק-הדבק" למנגנון הפחדה ביטחוני – שבפועל, טוען כספית, לא עומד על בסיס אמיתי. גם כשהיה צריך להעביר את התקציב (בלי חוק גיוס), נתניהו עשה את אותו הדבר, בדיוק נמרץ. לאריה דרעי הוא אפילו אמר שתאריך היעד לתקיפת איראן הוא ה-15 באפריל. הוא רק לא הסביר באיזה שנה.
גם לזה כספית מתייחס – "זה יכול להיות נכון בכל רגע נתון, אבל זה לא באמת נכון". הוא מצטט שני פרסומים שממחישים את הפער: עמוס הראל טוען שישראל שוב משמשת כלי לחץ עבור טראמפ מול איראן. ירון אברהם, לעומת זאת, מדווח שטראמפ בכלל לא רוצה תקיפה ישראלית כרגע, והוא שואף להסכם ולא להסלמה.
בטורו, בן כספית מפנה אצבע ישירה לחברי הכנסת החרדים. הוא כותב: "ח"כים חרדים חביבים ותמימים שלי, עובדים עליכם. ואתם יודעים את זה. מתמסרים. אבל אתם לא לבד – עם שלם איתכם. עם שמאמין שנתניהו הוא נביא הגרעין, כשהאמת היא שהוא בעיקר נואם על זה 30 שנה, ועושה מעט מאוד."
לדבריו, הפעם הסיפור שונה – כי ישראל שאחרי ה־7 באוקטובר כבר לא מקבלת את זה. הציבור לא מוכן עוד לקבל מגזר שלם שלא נושא בנטל. "עידן ההשתמטות הסתיים", הוא מכריז בטורו – ואומר שהשאלה היחידה היא האם זה יקרה בטוב או ברע.
לסיכום – לפי כספית: נתניהו שוב משתמש באיום האיראני לצרכים פוליטיים. חברי הכנסת החרדים מתמסרים מתוך אינטרסים פוליטיים, אך יודעים שזה זמני.
ישראל שאחרי הטבח בעוטף עזה לא תקבל יותר פטור גורף משירות. הציבור כבר לא קונה את אותן הצגות ביטחוניות ממוחזרות.
