יאיר לפיד מאמין שהצהרותיו הנבובות מקדמות את האינטרסים של ישראל, אבל המציאות מוכיחה שוב ושוב שלמנהיג האופוזיציה יש כישרון מיוחד: להזיק לישראל בדיוק כשהיא הכי זקוקה לתמיכה.
דבריו על המלחמה באיראן מהווים דוגמה מושלמת לכך שלפיד עושה יותר נזק מאשר תועלת לישראל. הוא לא קורא לאחדות, הוא מבקש להחליף את הממשלה בעיצומה של מערכה, ומבחינתנו, זה קו אדום.
לפיד טוען שהאופוזיציה "התגייסה להסביר בעולם את המלחמה באיראן". איזו התגייסות מופלאה! למעשה לפיד משתמט מגיוס למען המדינה בזמן מלחמה.
במקום לעמוד לצד הממשלה הנבחרת דמוקרטית בשעת מלחמה קיומית, לפיד בוחר לתקוף את שר התקשורת והשר לביטחון לאומי בעיצומה של מערכה צבאית. זו לא אופוזיציה אחראית, זו חבלה פוליטית בגלוי יום. בעינינו, אדם שפועל כך בזמן מלחמה, לא רק שלא יכול להיות ראש ממשלה, אלא מסכן את ביטחוננו.
כאשר חיילי צה"ל נלחמים על חיינו, כאשר אזרחי ישראל יושבים במקלטים, לפיד עסוק בלהסביר לעולם למה הממשלה הישראלית טועה. איזה מסר זה שולח לאויבינו? איזה מסר זה שולח לבעלות בריתנו? שישראל מפולגת עד כדי כך שמנהיג האופוזיציה פועל בפועל נגד המדיניות הביטחונית בזמן אמת? הרי זה בדיוק מה שאויבינו רוצים לראות!
הפרדוקס המרכזי בדמותו של לפיד הוא שבעוד הוא קורא לאחדות בפה מלא, מעשיו תורמים רק לפילוג. כל הצהרה שלו מתוכננת לא לאחד את העם אלא להפיל את הממשלה. הוא לא מבקש לעזור לישראל לנצח במלחמה, הוא מבקש להחליף את הממשלה בעיצומה. זו לא פוליטיקה, זה חוסר אחריות לאומית.
דבריו על "חובבנות ופופוליזם" הם בדיוק זה-פופוליזם גרידא. במקום להציע אלטרנטיבות מועילות, הוא מתקיף ללא הפסקה. במקום לתמוך בהחלטות שמטרתן להגן על חיילינו ואזרחינו, הוא מתמקד ברווח פוליטי. זוהי הגדרה מושלמת של הסתה פוליטית.
לפיד מתפאר ש"התקשורת הבינלאומית משדרת גם את הצד שלנו", אבל הוא מתעלם מהעובדה שהציבור הבינלאומי יודע לקרוא בין השורות. כאשר יו"ר אופוזיציה ישראלי תוקף את ממשלתו בעיצומה של מלחמה, העולם לא רואה בזה "דמוקרטיה בריאה" אלא חולשה. אויבינו מבינים שישראל מפולגת, ובעלות בריתנו מתחילות לפקפק ביכולתנו לנהל מלחמה רצינית. הוא פשוט נותן תחמושת לאויבי ישראל.
הנזק שלפיד מסב לישראל הוא עצום. נזק למורל הלוחמים: כאשר חיילים במילואים שומעים שמנהיג אופוזיציה תוקף את הממשלה שבשמה הם נלחמים, זה פוגע במורל ובמוטיבציה. הם לא יודעים אם העם עומד מאחוריהם או לא. הוא שולח מסר של חוסר אמון דווקא כשהלוחמים שלנו זקוקים לכך יותר מכל.
נזק למעמד הבינלאומי: כל מילה של ביקורת מפיו של לפיד מתורגמת במהירות לכותרות בינלאומיות. אויבינו משתמשים בדבריו כדי להוכיח שאפילו בישראל יש מי שמתנגד למלחמה. הוא הופך לשופר של האויב, בין אם בכוונה ובין אם לא.
נזק לרוח הלחימה: העם הישראלי זקוק לאחדות כדי לעמוד במלחמה ארוכה. לפיד מתעקש לשמור על הפילוג הפוליטי גם בזמן מלחמה, מה שמחליש את העמידות הלאומית. הוא הורס את חומת המגן שלנו מבפנים.
נזק לתהליכי קבלת החלטות: כאשר קובעי המדיניות יודעים שכל החלטה תזכה לביקורת אוטומטית מהאופוזיציה, זה משפיע על יכולתם לקבל החלטות נועזות ונחוצות. הוא משתק את קובעי המדיניות בזמן חירום.
הפתרון: אופוזיציה אחראית,
אין זה אומר שאופוזיציה לא צריכה לבקר. במדינה דמוקרטית, זה חשוב. אבל יש דרך לעשות זאת באחריות. לפיד יכול היה לבקר בפורומים סגורים, להציע אלטרנטיבות מועילות, לתמוך בעקרונות, אבל לערער על הדרך. במקום זאת, הוא בוחר בתקיפה פומבית ונוקבת שעלולה להחליש את ישראל בדיוק כשהיא הכי זקוקה לחיזוק. יש גבול ללגיטימציה של ביקורת בזמן מלחמה.
המסקנה ברורה: יאיר לפיד הפך להיות מסוכן לישראל יותר ממה שהוא מועיל. במקום לקרוא לאחדות, הוא יוצר פירוד. במקום לחזק את ישראל, הוא מחליש אותה. במקום לשרת את האינטרס הלאומי, הוא משרת רק את האינטרס הפוליטי שלו.
ישראל זקוקה לאופוזיציה אחראית, לא לפוליטיקאי שמתחזה למנהיג אבל מתנהג כמו סוכן כאוס, שמוכן לשרוף את המועדון בשביל כיסא.
הכותב הינו: אלון נוריאל: יועץ תקשורת
