יום ירושלים תשפ"ה נחגג ברחבי ישראל ובבירה בפרט בהתרוממות רוח ובשילוב מרתק של מסורת, לאומיות וביטויים דתיים, בציון 58 שנים לאיחוד העיר. האירועים הרבים שפקדו את ירושלים שיקפו את מגוון הפנים של החברה הישראלית ואת הקשר העמוק והמורכב שלה לעיר, כשלציון חגיגות האיחוד התקיימו גם אירועים בעלי גוון דתי ולאומי מודגש.
כחלק ממסורת שאומצה בשנים האחרונות, עלו אלפי אזרחים, כמו גם אישי ציבור, להר הבית. המקום, הנחשב לקדוש ביותר ליהדות. השנה, בלטה עלייתו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אשר התקיימה תחת אבטחה כבדה ועוררה כהרגלה עניין ציבורי נרחב ודיונים ערים. בן גביר, המזוהה עם קריאות להחלת ריבונות ישראלית מלאה והרחבת זכויות התפילה ליהודים בהר, שב והדגיש את חשיבות העלייה למקום.
לצד בן גביר, תועדו גם השר יצחק וסרלאוף וחבר הכנסת יצחק קרויזר כשח"כ קרויזר משתחווה על הר הבית.
מעשים אלו, בעלי משמעות הלכתית ודתית עמוקה עבור חלקים בציבור הדתי, ביקשו להדגיש את הקשר הנשמתי והתפילתי של העם היהודי למקום. אירועים אלו בהר הבית, המתרחשים תחת מגבלות ורגישות בינלאומית, מסמלים עבור רבים את חידוש הריבונות היהודית במקום ואת השאיפה להרחבת חופש הפולחן.
ריקוד הדגלים: חגיגה של זהות ושייכות וביטויים ציבוריים
שיאו של יום ירושלים היה ריקוד הדגלים המסורתי והצבעוני, שבו אלפי בני אדם, עטויי דגלי ישראל, צעדו ברחובות ירושלים בריקודים ובשירה סוחפת. המצעד, שהחל ממרכז העיר והתנקז אל הכותל המערבי, הפך לסמל מובהק של יום ירושלים ושל חיבור עמוק לזהות הישראלית והיהודית. הוא סיפק גם השנה תצוגה מרשימה של אחדות לאומית ושמחת ירושלים, כאשר קהלים מגוונים – דתיים וחילוניים, צעירים ומבוגרים – התכנסו יחד לחגוג את בירת ישראל.
לאורך המסלול ועם ההגעה לכותל, שרים וחברי כנסת רבים הצטרפו לחוגגים. האירוע שימש גם במה לביטוי עמדות ציבוריות. כך למשל, השר איתמר בן גביר נשא דברים בפני הקהל שהתכנס בקרבת הכותל, והתייחס לסוגיות אקטואליות, ובין היתר, הביע התנגדות להכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, תוך הדגשת עמדתו ביחס למדיניות הביטחונית. במקביל, השר יצחק וסרלאוף נטל חלק פעיל בשמחה, שר והרקיד את הקהל עם שירי ירושלים והלל, והשתלב באווירת החג האופיינית לריקוד הדגלים.
נוכחותם הפעילה של אישי ציבור אלה, הן בעלייה להר הבית והן בריקוד הדגלים, הדגישה את הקשר שלהם לערכי יום ירושלים ואת רצונם לקחת חלק מרכזי בביטויי השמחה והריבונות של העיר.
יום ירושלים תשפ"ה שימש כהזדמנות נוספת לבחון את הקשר המורכב והרב-גוני של הציבור הישראלי לבירה. מצד אחד, הוא מהווה חג לאומי המציין את איחוד העיר והחזרתה לריבונות ישראלית, ומצד שני, הוא מלווה תמיד במתחים סביב סוגיות של זהות, דת ופוליטיקה, במיוחד בהקשר למקומות הקדושים. האירועים השונים, מריקוד הדגלים ועד לעליות להר הבית, מבטאים היבטים שונים של הקשר הזה וממשיכים לעורר דיון ציבורי מתמשך על אופייה של ירושלים ושל החברה הישראלית כולה.
