ילדותו של אלי: "לא ידעתי איך להתחיל"

עורך דין שלמה פלדשטיין אחיו של אלי פלדשטיין שובר שתיקה והגיע אמש לתוכנית הפטריוטים בערוץ 14.

שלמה פתח את דבריו בצניעות, והדגיש כי זוהי הפעם הראשונה שלו בתקשורת. "חשבנו שאנחנו באיזשהו חלום בלהות," הוא משתף. ככל שהתבררו פרטי כתב האישום, הבין שאין מנוס מלצאת לציבור ולשתף את סיפורו של אחיו.

אלי, שנקרא במשפחתו "אליעזר," גדל בבית חרדי ציוני בבני ברק. "הוא היה בחור ישיבה, אבל הוא הבין שהוא לא תורם שם, אז החליט ללכת לצבא," מספר שלמה. אלי התגבר על גמגום ונכנס לדובר צה"ל, שם התקדם עד לתפקיד דובר אוגדת איו"ש.

הבחירה של אלי לשרת בצבא לא הייתה קלה, במיוחד בסביבה שבה מדים צבאיים עוררו תגובות עוינות. "אלי היה יוצא עם מדים בבני ברק וחוטף צעקות, קללות ואפילו אבנים," מתאר שלמה. למרות זאת, אלי עמד על שלו ואמר: "אני אתרום למדינה שלי, לא משנה מה."

עם הזמן, התקדמותו של אלי בקריירה הצבאית שלו עוררה גאווה במשפחתו. הוא הפך לאדם שאחרים מביטים עליו בהערצה, למרות ההתמודדויות הרבות שעמדו בדרכו.

"15 רעולי פנים פרצו לביתו"

ערב אחד, בלי אזהרה מוקדמת, 15 אנשי ביטחון רעולי פנים ומצוידים בנשקים פרצו לביתו של אלי ברמת גן. "פירקו את הבית," מתאר שלמה. "השותף לדירה רעד מפחד. אף אחד לא ידע איפה הוא. לקחו אותו בלי הסבר."

המשפחה, שהייתה רגילה לראות באלי דמות חזקה ותומכת, מצאה את עצמה פתאום חסרת אונים. "אמא שלי התקשרה אליי ואמרה שמשהו קורה," מספר שלמה. "לא היה לנו מושג מה קורה, והשקט הזה פשוט שיתק."

 

"זה פירק את ההורים שלי"

מעצרו של אלי הביא לקריסה נפשית של המשפחה. "אבא שלי, שגם ככה אדם לא בריא, פשוט נגמר לי מול העיניים," משתף שלמה בכאב. "כשהבנו את האישומים, הכול התפרק. מדובר באיש פטריוט שאוהב את המדינה."

שלמה מספר על הרגעים הקשים שבהם נאלץ לתמוך באמו ואביו, שנאבקו להבין את הסיטואציה הבלתי נתפסת. "אמא שלי בוכה, ואני מנסה להחזיק חזק את המשפחה."

אחד הדברים שבלטו באישיותו של אלי, אומר שלמה פלדשטיין, היה יכולתו לשלב בין עולמות שונים – עולם הישיבה שבו גדל והעולם הצבאי שבו שירת בגאווה. "הוא היה מצליח לשלב בין האמונה שלו לבין התרומה לצה"ל," מספר שלמה. חברים מספרים כיצד אלי היה מקפיד להתפלל כל יום, גם בתנאים הקשים ביותר. "זה מה שהחזיק אותו," אומרים. שלמה מוסיף, "המשפחה בטוחה שגם כאן אלי עם אמונה חזקה והוא יצליח להחזיק מעמד".

 

התעללות בשב"כ ובידיים של הפרקליטות

שלמה, אחיו של אלי, מדבר בכאב על כתב האישום שמועמד בפני אחיו, ומציין כי מדובר בהאשמות שלא היו ראויות להישמע נגד אדם כמו אלי – אדם שהקריב את עצמו למען המדינה. "כתב האישום הזה הוא לא פחות מאבסורד," הוא אומר, "מה זה כתבי האישום האלו שמיועדים דווקא למחבלי נוח'בה? למה אני רואה את אחי בתנאים כאלה?"

שלנה פלדשטיין הוסיף להסביר את תחושת האפליה שחש לא רק כלפי אלי, אלא גם כלפי משפחתו: "האנשים צודקים בתחושות שלהם," הוא אומר, "הם מבינים את האפליה כאן. יש פה מאבק הרבה יותר גדול ממנו – בין שני גופים גדולים, זו אכיפה בררנית."

"אני לא מבין איך המערכת מאפשרת את זה," שלמה זועם. "למה צריך להטיל את כל המשא הזה על אדם כמו אלי? איך אפשר לקחת אדם כזה ולהפוך אותו לאויב?"

 

תנאים קשים וכתבי אישום משוללים בסיס

שלמה מספר גם על התנאים הקשים שבהם היה אלי נתון במהלך החקירות. "החדר שבו הוא היה נמצא היה מואר 24 שעות ביממה," הוא מספר בקול רועד. "היו לו פלניות על העיניים, הוא נחקר במשך 18-20 שעות ביום, כאילו היה מחבל מהאויב. איך זה הגיוני?"

"אלי ירד 15 קילוגרם במשקל בזמן החקירות," מוסיף שלמה, "וכל הזמן הזה הוא היה מרותק למצב שבו הוא לא יודע אם מישהו רוצה לחקור אותו או להתעלל בו."

שלמה, שלא האמין שיקרה דבר כזה למשפחתו, מוסיף את מה ששמע משיחת הטלפון הראשונה עם אלי, שזעזעה אותו עד היסוד: "בשיחה עם אלי הוא אמר לנו שהוא מנסה לזכור את הפרצופים של משפחתו, את השמות שלהם, כי כל הזמן הזה הוא לא יודע מתי יראו אותו שוב, והאם זכרונו יפגע בעקבות כל מה שהוא עובר."

אלי, שהיה תמיד הדמות היציבה במשפחה, נראה פתאום שבור. "זה היה קשה לראות אותו ככה," אומר שלמה. "הרגשנו כאילו לקחו לנו את האדם שאנחנו הכי אוהבים ושברו אותו."

ימים ארוכים עברו ללא כל מידע ברור. "חיכינו כל יום לשיחת טלפון או לעדכון," משתף שלמה. "כל פעם שהטלפון צלצל, קיווינו שזה הוא."

כאשר אלי סוף סוף יצר קשר, הוא נשמע שבור. "הוא דיבר על הקושי הנפשי והפיזי, ואנחנו ניסינו להרגיע אותו." אך השיחות היו קצרות ולא תמיד אפשרו להבין מה עובר עליו באמת.

 

מערכת המשפט: "אין צדק"

במהלך המשפט, משפחת פלדשטיין נאבקה לא רק על שמו של אלי, אלא גם על אמונתם במערכת הצדק. "הרגשנו כמו נאבקים ברוח," אומר שלמה.

המשפחה הביאה עדים רבים שהעידו על אופיו של אלי, על מסירותו למדינה ועל תרומתו לחברה, אך התחושה הייתה שהמערכת התעלמה מכל זה. "זה היה כמו לדבר לקיר," משתף שלמה.

על אף הכאב הכאב, מספר האח שלמה, המשפחה זכתה לתמיכה רחבה מהציבור. "קיבלנו מאות הודעות מאנשים שהוא עזר להם," מספר שלמה. "אנשים שיתפו סיפורים מרגשים על איך אלי הציל אותם בזמנים קשים."

התמיכה הזאת חיזקה את המשפחה ונתנה להם כוח להמשיך להילחם על שמו של אלי.

כשהמשפחה קיבלה את כתב האישום, התחושה הייתה שהכול מתרסק. "קראנו את הפרטים והרגשנו שזה בכלל לא האח שאנחנו מכירים," משתף שלמה. "אדם ישר כמו סרגל, שמקדיש את חייו למדינה, פתאום מואשם במשהו כל כך חמור."

שלמה מתאר את התחושה שהעולם הפך עליהם. "הייתה תחושה שמישהו פשוט מנסה להרוס את חייו של אלי בלי סיבה."

 

האבסורד הגדול: "היא לא הייתה צריכה לקרות, זו התעללות"

שלמה ממשיך ומביע את תחושת האבסורד שהמקרה יצר. "זו התעללות כלפי אלי, וכלפי המשפחה. לא משנה מה קרה, לא משנה מה חשבו לגביו, זה לא היה צריך לקרות ככה."

הוא לא מתעלם גם מהכוח שבידי המערכת, שמפעילה את כל מכונת המשפט שלה נגד אחיו, למרות שהוא לא עושה שום דבר שיכול להיחשב כמחבל: "הם לא מבינים שמה שהם עשו פה זה הרבה יותר מסתם חקירה – הם שברו אותו לא רק פיזית, אלא גם נפשית."

לסיום, שלמה פנה למערכת המשפט: "הפרקליטות ושב"כ – אתם השתגעתם? תרדו מהגג ומהר! אתם לא מבינים את הנזק שאתם עושים? אלי לא צריך אתכם על הגב שלו. זה לא הזמן והמרחב להתעלל בו – אתם לא מבינים שזה משפיע ומפרק את כל המשפחה?"

למרות כל הקשיים, שלמה סיים בנימה של תקווה: "אנחנו לא נוותר. אלי נתן כל כך הרבה למדינה הזאת, ואנחנו ניתן הכול כדי להוכיח את האמת."