ממן מדבר על הקריירה שלו: "מאז שאני זוכר את עצמי, הכדורגל היה חלק מחיי. מתחת למיטה תמיד היה מונח כדורגל שאבא דאג שיהיה לי – כדור אמיתי, כמו שאמרו הילדים בשכונה. כילד, אבא היה לוקח אותי לאימוני ומשחקי הפועל טבריה. הייתי רץ בגאווה ומחזיר כדורים למגרש. הפועל טבריה הייתה קבוצה שכל תושבי העיר סגדו לה. שמות כמו גולדפרב, האחים פרג', יצחק ניזרי, אשר יעיש, רוגוז'ינסקי ואחרים עשו היסטוריה עם העלייה לליגה העליונה בעונת 1960/61".

על לימודיו הוא מספר: "למדתי בבית הספר היסודי ממלכתי ד' בטבריה, שם הכרתי את משה גריאני, ששיחק במכבי טבריה שאביו ניהל. מאוחר יותר, כשאבא עבר לשרת במשטרה בירושלים, עברנו לגור בעיר הבירה. למדתי בתיכון 'בזק' במגמת אלקטרוניקה, וכבר בשנה הראשונה נבחרתי לנבחרת התיכון לאליפות בתי הספר, למרות שכל השחקנים היו מכיתות גבוהות יותר. ההצטיינות שלי הביאה לכך שכוונו אותי להגיע להפועל ירושלים, אבל בגיל 16 החלטתי ללכת לאימון של בית"ר ירושלים במגרש בבית וגן".

"ריבלין אהב במיוחד את דני נוימן וגם אותי. הוא היה מסיע אותי בחזרה לירושלים במקום שאסע במונית עם השחקנים. במהלך נסיעה אחת הוא סיפר לי שדוביד שוויצר יאמן אותנו בעונה הבאה. ואכן, שוויצר קרא לי ואמר שהוא מייעד לי את עמדת המגן הימני, ושיהפוך אותי למגן הטוב בארץ. אמרתי לו מיד שאני לא אשחק כמגן ימני. התנהל בינינו ויכוח, והוא אמר לי: 'ילד, לך מכאן, סתום את הפה, צא החוצה. מי אתה בכלל?"

ממן זכה בגביע עם בית"ר ב-1979, אם כי לא נטל חלק בגמר, ואז הגיעה העונה הגרועה ב-1979/80: "זו הייתה עונה שונה מכל מה שהכרנו. צוות ניהול חדש, והתחושה הייתה רחוקה מ'בית'. סיימנו במקום האחרון בטבלה עם 23 נקודות בלבד וארבעה ניצחונות ב-30 משחקים. בחצי גמר הגביע נגד מכבי רמת עמידר הפסדנו בפנדלים. אני שיחקתי עם פציעה חמורה בגב, קיבלתי זריקות קורטיזון לפני המשחק ובמהלך המחצית. בסיום העונה מספר שחקנים עזבו, ביניהם דני נוימן שעבר למכבי תל אביב ואלי מיאלי שעבר להפועל חיפה".

הכתבה המלאה באתר וואלה