מגידיש הייתה ב-7 באוקטובר במיגונית בנחל עוז, יחד עם שאר חברותיה לבסיס. כשהיריות התגברו ונשמעו צעקות בערבית, נפרדה ממשפחתה: "אני אוהבת אתכם אם קורה משהו", כתבה. התצפיתנית נפצעה בראשה מרימון שהושלך פנימה ע"י המחבלים, ומיד אח"כ נאזקה יחד עם כל מי שנותרה בחיים. בשלב זה הייתה בטוחה לדבריה שתוצא להורג מול כיתת יורים.
החיילת הועלתה על ג'יפ יחד עם נועה מרציאנו ז"ל, החברה הכי טובה שלה בבסיס ונעמה לוי, והובלה ע"י המחבלים לתוך עזה – שם כבר הופרדה משאר הבנות. "הולכים למכור אותי לאיזה עזתי ואני הולכת לחיות פה ולהביא פה ילדים", תיארה התצפיתנית את החשש שלה באותם רגעים. מה שחיכה לה במקום, הוא מחבל שנחשב ל"בוס" של השובים ונהג להטריד אותה מינית על בסיס קבוע.
"הוא מתחיל להתקרב ולגעת כשאני לא רוצה", סיפרה מגידיש ב"עובדה", "אני אומרת לו: 'אני לא רוצה, תתרחק ממני'. במצבים שסתם הייתי יושבת בספה הוא היה עובר ונותן איזו טפיחה בישבן או נוגע במקומות שלא צריך לגעת. וגם הייתי פצועה בחזה, אז הוא היה נגיד שואל מה עם הפציעה ומנסה לנצל את הפציעה כדי להסתכל ולראות".
מגידיש שיתפה שלאורך ימיה בשבי ביקשה סימנים מאלוהים שיוכיחו לה שהוא עדיין איתה ושתצא משם. בשלב מסוים ביקשה לדבריה מ-ה' שיישלח לה פרפר – למרות הסיכויים הנמוכים לכך בעזה. זמן קצר לאחר מכן, השובה שלה חיפש במגירות הבית משהו שתוכל להתעסק בו ומצא צעצוע גדול בצורת פרפר צבעוני. "התחלתי לחייך כמו סתומה", תיארה החיילת את הסיטואציה.
כעבור שבועיים של שבי, הבניין בו שהתה הופצץ ע"י חיל האוויר והתקרה קרסה. אורי והמחבל ה"בוס" היו היחידים ששרדו, פצועים. בבית החולים טיפלו בשבר שנוצר לה בגולגולת בלי הרדמה, שם גם פגשה רופא שדיבר עברית רהוטה: "זה היה כאב שאי אפשר לתאר אותו, בחיים לא הרגשתי כאב כזה. ואני מנסה להחזיק במשהו, אין לי במה להחזיק, כולם מעיפים את הידיים שלי, הם אומרים לי לשתוק, הם אומרים לי לא לצרוח", העידה החיילת.
היא הועברה לדירת מסתור חדשה, בלי המחבל שפגע בה, וחששה מסיטואציה של חילוץ – מתוך ידיעה ששוביה ישר יהרגו אותה. אחרי 23 ימים בעזה, בשעה שתיים בלילה, לוחמי היחידה המבצעית של צה"ל פרצו פנימה. מגידיש, ששמעה ירי בחוץ הלכה להתחבא מאחורי המקרר עם הראש בין הברכיים וצעקה בעברית: "בבקשה, בבקשה": "אני לא יודעת למה, אבל הרגשתי שזה חילוץ", סיפרה.
לוחם שאחז בה רץ איתה אל מחוץ למבנה והישר לרכב החילוץ, ומשם בנסיעה שלא תיאמן חזרה לישראל: "מתחילים נסיעה ומדברים אליי בעברית. זה שרץ איתי מדבר אליי ודואג לי ובודק אם נפצעתי. אני זוכרת שאני מחליפה איתו מבטים ואני רואה כמה הוא מתלהב. רק אחרי שחזרתי והתאקלמתי קצת, הבנתי שגם בשביל האנשים שחילצו אותי זה היה סוף סוף לנשום אחרי תקופה כזאת".
מגידיש התייחסה גם לכל השמועות שהתרוצצו לגביה והשיבה בכנות לכל סיפור שנקשר בשמה – כמו שחזרה מעזה בהיריון, שהמחבל ששמר עליה רצה להתחתן איתה וביקש שהחיילת תתקשר לאימא שלה לקבל אישור – וכך אותרה וחולצה. וכן שהייתה ב"בית משוגעים". כל השמועות, יש להדגיש, שקריות לחלוטין.
"זה עצבן אותי. אני יודעת מה נכון ומה לא נכון. נראה לי שזה הזמן לספר את הסיפור שלי, הבהירה שורדת השבי.
