כששני אלימלך-עברי, עובדת בחברת סייבר מאור עקיבא שמעה מהרופא כי היא בהיריון, היא לא יכלה להפסיק לחייך. אחרי שתי הפלות טבעיות ותהליך של המתנה ותקווה, ההיריון הזה היה בשבילה נס. אבל אז, שבוע בלבד לאחר מכן, הגיעו החדשות שהפכו את עולמה. ״הרגשתי משהו לא רגיל בצד שמאל של החזה״, היא אומרת. ״לא גוש, אלא כמו שריר תפוס. הרגשתי שמשהו לא בסדר. אמרתי לבעלי שאני לא רגועה".
"בגלל מיקום הגוש וגודלו, הכירורג שבדק אותי לא חש בו אך אמר שמכיוון שאני בהיריון ומרגישה שמשהו לא בסדר כדאי שאלך לעשות אולטרסאונד". גם בבית החולים שבו עשתה בדיקה נוספת לא חשו בגוש, אך בבדיקת האולטרסאונד שעשתה ראו מיד שיש משהו חשוד. "אחרי שעתיים כבר עשו לי ביופסיה, ושבועיים אחרי זה הייתי על שולחן הניתוחים לכריתה חלקית – בשבוע השביעי להיריון".
בנקודה הזו לא מעט נשים היו בוחרות לעצור את ההיריון ולהתרכז בטיפול במחלה, אבל לשני לא היה ספק לרגע. "כששמעתי את האבחנה, הרגשתי שעולמי חרב עליי. הייתי בת 36, עדיין לא אמא, אחרי שתי הפלות – ופתאום הכול עמד בסימן שאלה", היא מספרת. "כולם סביבי, מתוך אהבה ודאגה אמיתית, אמרו שעדיף שאשמור קודם על הבריאות שלי ושאוכל לנסות שוב בהמשך. אבל אני ידעתי בלב שלי – אני שומרת על ההיריון הזה. לא משנה מה, היה לי ברור שאין מצב שאני מוותרת".
כשהגיעה למרפאת כללית בנתניה פגשה את ד"ר חני ברלב, מומחית בכירורגיה אונקולוגית ואונקופלסטית והיא הפנתה אותה לד"ר אירנה קוצ'וק, מנהלת שירות לחולות סרטן שד במכון האונקולוגי במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית. ״היא אמרה לי – זו הרופאה שתעשה בשבילך הכל. וכך היה. מהרגע הראשון הרגשתי שאני בידיים של מישהי שרואה אותי, לא רק את המחלה", אומרת שני. "ד"ר קוצ'וק הקשיבה לי, ראיתי שהיא באמת מבינה כמה חשוב לי ההיריון הזה. היא אמרה – נבנה תוכנית טיפול שתשמור גם עלייך וגם על העובר".
כשהגיעה למרפאת כללית בנתניה פגשה את ד"ר חני ברלב, מומחית בכירורגיה אונקולוגית ואונקופלסטית והיא הפנתה אותה לד"ר אירנה קוצ'וק, מנהלת שירות לחולות סרטן שד במכון האונקולוגי במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית. ״היא אמרה לי – זו הרופאה שתעשה בשבילך הכל. וכך היה. מהרגע הראשון הרגשתי שאני בידיים של מישהי שרואה אותי, לא רק את המחלה", אומרת שני. "ד"ר קוצ'וק הקשיבה לי, ראיתי שהיא באמת מבינה כמה חשוב לי ההיריון הזה. היא אמרה – נבנה תוכנית טיפול שתשמור גם עלייך וגם על העובר".
"שני הגיעה אלינו בשלב מוקדם של ההיריון ובשלב מוקדם של סרטן שד. מדובר במקרה מאתגר, משום שהטיפול הסטנדרטי כולל גם טיפולים שלא ניתן לבצע בזמן היריון", אומרת ד"ר קוצ'וק. "נדרשנו למצוא את הדרך שתשמור גם על בריאותה וגם על העובר".
בשלב הראשון עברה שני ניתוח להסרת הגוש בשד. "כשההיריון התקדם לטרימסטר השני, יכולנו להתחיל טיפול כימותרפי", מסבירה ד"ר קוצ'וק. "היא קיבלה ארבעה סבבים של טיפולים כימיים, היעילים להורדת הסיכון להישנות של סרטן שד ומותרים לשימוש בשלב זה להיריון. בנינו לוח זמנים מדויק של טיפולים, בתיאום צמוד בין הצוות האונקולוגי לבין יחידת ההיריון בסיכון במרכז רפואי מאיר".
״זו היתה תקופה לא פשוטה אך גם מלאה בתקווה. לא ידעתי בכלל שאפשר לעבור טיפול כזה בהיריון״, שני מספרת. ״הצוות במאיר הקשיבו לי, חיבקו, הסבירו כל דבר. עבדו עם מחלקת ההיריון בסיכון ונתנו לי תחושה שאני לא לבד". בשבוע ה־34 להריון, בעקבות ירידת מים מוקדמת, שני ילדה לידה ספונטנית במרכז הרפואי מאיר. "הכל עבר בשלום, וילדה מקסימה הגיעה לעולם", היא מחייכת. "קראנו לה קדם – והיא פשוט אור גדול בחיים שלנו. כל מי שפוגש אותה מרגיש מיד את השמחה והאהבה שהיא מביאה איתה".
לאחר הלידה השלימה את הטיפול הקרינתי והתחילה בטיפול ההורמונלי שאותו לא יכלה לקבל במהלך ההיריון. ״היום אני שלוש שנים אחרי הניתוח והטיפולים. אני מרגישה טוב ומקווה שעד 120 הכול יהיה בסדר". כיום, שני נמצאת במעקב קבוע במכון אונקולוגי בבית חולים מאיר. "אנחנו רוצים להרחיב את המשפחה. לאחר שנתיים של טיפול הורמונלי מלא הפסקתי את הטיפול ההורמונלי באופן זמני והתחלתי מעקב וטיפול במרפאת הפריון במאיר. אני מאמינה שיקרה לנו עוד נס".
ד"ר קוצ'וק מוסיפה מסר חשוב לנשים: " אם משהו בגוף מרגיש לא תקין, גם בזמן היריון – חשוב לא לחכות. הרבה פעמים נשים מניחות שהתסמינים נובעים משינויים הורמונליים, אבל עדיף לבדוק. ככל שמגלים מוקדם יותר – הסיכוי להחלים גבוה יותר. היריון וסרטן שד עלולים לטעת תחושת חרדה וחשש עצומים, אבל חשוב לדעת שאפשר לטפל גם בזמן היריון בבטחה אם בונים תוכנית נכונה. כל מקרה נבחן לגופו, בהתאם לשלב ההיריון ולמצבה של האישה. לפעמים הפתרון הוא לא לבחור בין האם לעובר, אלא למצוא את הדרך לטפל בשניהם". שני מוסיפה: ״כשאני מסתכלת על קדם אני מבינה כמה החיים חזקים. היה רגע שחשבתי שאאבד הכל אבל לפעמים צריך להקשיב ללב ולבחור בתקווה״.
