משבר המים באיראן הולך ומעמיק, והרשויות נאלצות להחמיר שוב בצעדים כדי להתמודד עם הבצורת הקשה ביותר שחוותה המדינה במהלך יותר משישים שנה. לאחרונה הודיעה עיריית טהראן על קיצוב מים בבירה, כולל הפחתת לחץ מים בלילות וניתוקים יזומים, אתמול (ראשון) דווח שגם בעיר משהד, השנייה בגודלה במדינה, המצב הגיע לנקודת שפל קיצונית.
על פי דיווחים בכלי תקשורת איראניים, מאגרי המים של הסכרים המספקים מים למשהד, עיר של כארבעה מיליון תושבים הנחשבת למוקד דתי מרכזי – ירדו לרמה של פחות מ-3% בלבד מהקיבולת. "ניהול הצריכה כבר אינו המלצה – זו חובה מוחלטת", הזהיר חוסין אסמאעיליאן, מנכ"ל חברת המים והביוב של משהד, בראיון לסוכנות הידיעות האיראנית "מהר".
לדבריו, בעוד שצריכת המים בעיר עומדת על כ-8,000 ליטרים בשנייה, רק בין 1,000 ל-1,500 ליטרים מגיעים מהסכרים. "אם הציבור יצליח להפחית את הצריכה בכ-20%, נוכל אולי לעבור את החודשים הקרובים בלי קיצוב", אמר אסמאעיליאן, אך הוסיף שהמצב "מעולם לא היה חמור כל כך".
הבצורת שפוקדת את צפון-מזרח איראן השנה חסרת תקדים: לפי הנתונים הרשמיים, כמות המשקעים במחוז משהד הסתכמה עד כה ב-0.4 מילימטר בלבד – לעומת כמעט 30 מילימטרים בתקופה המקבילה אשתקד. הירידה הדרמטית הזו משקפת את מצבו העגום של משק המים בכל המדינה.
במקביל, נשמעים בטהראן קולות אזהרה חמורים עוד יותר. חמישה סכרים עיקריים המזינים את הבירה נמצאים ברמות “קריטיות”, כשאחד מהם כבר התרוקן לחלוטין. נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, הזהיר בסוף השבוע שעבר כי אם לא ירדו גשמים בקרוב, "ייתכן שניאלץ לפנות את טהראן". עם זאת, הוא לא פירט כיצד ניתן יהיה לבצע פינוי של עיר של יותר מ-10 מיליון תושבים.
משרד האנרגיה האיראני הודיע על קיצוב לילות ברחבי המדינה ועל קריאה לציבור להתקין מכלי אגירת מים ביתיים – אך רבים מהתושבים טוענים כי העלויות גבוהות מדי. בינתיים, מחירי הציוד האמירו מאז ההמלצה הרשמית לרכוש אותו.
בעוד הרשויות מפנות אצבע מאשימה כלפי הציבור ומבקשות "להתפלל לגשם", מומחים מצביעים על ניהול כושל של משק המים כגורם המרכזי למשבר. במשך עשרות שנים התמקדה איראן בבניית סכרים ובקידוחי בארות עמוקים, תוך הזנחת תשתיות קיימות והיעדר תכנון בר-קיימא. לכך מצטרפים שינויי האקלים, עליית הטמפרטורות ומדיניות חקלאית בזבזנית – שהביאו לכך שכיום חלקים גדולים במדינה מתייבשים בקצב מואץ.
כעת, עם מאגרים ריקים וגשם שאינו נראה באופק, איראן ניצבת בפני אחת מנקודות השבר הסביבתיות הקשות בתולדותיה, שככל הנראה מאיימת עליה הרבה יותר מאיומים ביטחוניים שונים, כולל אפשרות של חידוש המלחמה עם ישראל. "המשבר הזה כבר מזמן אינו רק סביבתי", כתב העיתון הרפורמיסטי שרק. "זהו מראה לכישלון של מערכת שלמה – שבה הפוליטיקה גברה על ההיגיון ועל המדע".
