אנו עומדים כעת, עם כל עם ישראל, בפתחו של חג השבועות, חג מתן תורה. מסורת ישראל מלמדת אותנו שבכל דור ודור עלינו להרגיש כאילו יצאנו ממצרים וקיבלנו את התורה בעצמנו. זו חוויה שמתחדשת מדי שנה, ולכן חכמינו כינו את החג "זמן מתן תורתנו" – לא רק "זמן קבלת תורתנו", אלא ה"נתינה" המתמשכת. המסר הוא שהתורה, עם עקרונותיה הנצחיים, ניתנת לנו שוב ושוב, ופונה לליבנו.
כשמתבוננים במסע בני ישראל במדבר, רואים שהתורה מתארת את התחנות בלשון רבים: "ויסעו… ויבואו… ויחנו". אבל כשהם מגיעים אל הר סיני, לקראת המעמד הגדול של קבלת התורה, משהו משתנה באופן מפתיע: "וַיִחַן שם ישראל נגד ההר" – פתאום בלשון יחיד. רש"י, מגדולי פרשני התורה, מסביר: "הם חנו כאיש אחד בלב אחד, בניגוד לשאר התחנות שבהן היו מחלוקות". האחדות הזו לא הייתה מקרית; היא הייתה היסוד והתנאי ההכרחי לקבלת התורה. בלעדיה, בני ישראל לא יכלו להגיע לרגע הנשגב ההוא.
על כוחה של כוונה ומשמעות
מדוע הודגשה האחדות דווקא ברגע כה מכריע? כי "הכנה גדולה מהמצווה". ההכנה למעשה חשוב, והתשוקה והציפייה אליו, יכולות להיות משמעותיות לא פחות מהפעולה עצמה. לפעמים, דברים שאנחנו עושים מתוך הרגל, "מצוות אנשים מלומדה", עלולים להתבצע בלי מחשבה עמוקה. אבל כשאדם מתכונן ונערך, הוא מבצע את הדברים בכוונה ובשלמות.
הרבי אלימלך מליז'ענסק לימד על מי שרצה מאוד לעשות מעשה טוב אך נבצר ממנו לבצעו: "מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו". הרצון והכיסופים נחשבים המון. כך גם ה'שפת אמת' מגור הסביר את כפל הלשון בברכת התורה: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו". "תורת אמת" היא הנתינה עצמה; "חיי עולם" היא היכולת והמוכנות הפנימית שנטעה בנו לקבל אותה. זהו יסוד קדושת ליל שבועות, שבו נוהגים בקהילות ישראל להקדיש את הלילה ללימוד ולהכנה, כי רק בהכנה נאותה ניתן לקבל את התורה מחדש.
ימי ספירת העומר וקריאה לאחדות
ימי ספירת העומר, שהם תקופת הכנה לקראת שבועות, מסמלים שני דברים: ציפייה עמוקה לקבלת התורה, וגם אחדות. בימים אלו איבד עם ישראל 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, "שלא נהגו כבוד זה בזה". ימים אלו מזכירים לנו את חשיבות האחדות: "אהבו איש את רעהו, נהגו כבוד זה בזה", וכך נזכה לאריכות ימים ולחיבור עמוק, כפי שנאמר על התורה: "כי היא חיינו ואורך ימינו".
אנחנו, כעם, זקוקים היום לאחדות יותר מתמיד. ליבנו כואב על אחינו ואחיותינו בשבי, החטופים. אנחנו מחכים להם יום-יום. לא נוכל באמת לקבל את התורה בשלמותה כל עוד הם חסרים. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו, איבר מאיברינו, וחסרונם מכאיב. קבלת התורה השנה מחייבת אותנו לאחדות מוחלטת, במיוחד כשאנו מתפללים ומייחלים להחזרתם הביתה מיד.
זו העת לשאת תפילה כי נזכה לקבל את התורה בשמחה, מתוך אחדות נפלאה וערבות הדדית. יחד שבטי ישראל – וכאיש אחד בלב אחד – נחזיר את כולם הביתה.
חג שבועות שמח, הרב בן ציון נורדמן.
