דובר משמרות המהפכה, בריגדיר-גנרל עלי מוחמד נאייני, חשף ביום ראשון פרטים חדשים בנוגע לחיסול ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמאעיל הנייה, בעת ביקורו של בכיר הטרור ברפובליקה האיסלאמית ב-31 ביולי 2024.
"ההתנקשות בהנייה לא כללה שום פעולת חבלה", אמר נאייני. "טיל נורה ממרחק מסוים ופגע ישירות בחלון, בשעה שהוא היה בשיחת טלפון – מאותו כיוון שממנו הגיע הטיל", כך דווח על ידי סוכנות APA, שציטטה את אתר "אל-מיאדין".
התגובה הייתה המתקפה האיראנית על ישראל באוקטובר 2024 כנקמה משולבת על חיסול הנייה וחיסולי בכירי כוח קודס האיראני וחיזבאללה הלבנוני בראשם חסן נסראללה. מדובר במתקפה שכללה מאות טילים וכטב"מים שרובם יורטו על ידי חיל האוויר וקואליציה בהובלת האמריקאים. נזק נגרם לכמה בסיסים, למבנים במרכז הארץ ופלסטיני אחד נהרג ביריחו מפגיעה ישירה.
בהתייחסו ל"מלחמת 12 הימים" נגד איראן, אמר נאייני כי ביקורו של מפקד משמרות המהפכה, הגנרל חוסיין סלאמי, בעיר בנדר עבאס ביום שלפני מותו היה חלק מההכנות למלחמה, והדגיש כי בימים שקדמו לה הייתה כוננות מבצעית מלאה. "יומיים לפני המלחמה אמר סלאמי: היכולות שלנו בטכנולוגיית הטילים עלו בלפחות 40% לאחר המתקפה על ישראל באוקטובר, והדבר יתבטא במלחמה החדשה".
דובר משמרות המהפכה המשיך: "לאחר חיסול המפקדים (במבצע "עם כלביא" ביוני 2025), בשעה 4:00 לפנות בוקר, פתחנו בפעולות באמצעות כטב"מים, ובערב אותו היום שוגרו גם הטילים".
נאייני טען כי למנהיג העליון, האייתוללה עלי ח'אמנאי, היה בימים ובשעות הראשונות של המלחמה תפקיד מרכזי "בארגון מחדש של מחזור הפיקוד והשליטה", והסביר: "לא ציפינו שהאויב יכוון את התקפתו הראשונה דווקא נגד מפקדים צבאיים".
לדבריו, "מהיום החמישי ועד השמיני היה לנו יתרון מוחלט בלחימה, וביום האחרון השגנו ניצחון מוחלט" – אף ש"ישראל ניסתה ביום האחרון להציג מצג שווא של עוצמה, אך המשכנו לשגר טילים עד לרגע האחרון".
נאייני הדגיש כי "האויב חסר כיום את היכולת ואת הקרקע לפתוח במלחמה, משום שהוא נכנס מלכתחילה עם מטרה סופית", והסביר כי "הבעיה של האויב איננה רק מחסור בתחמושת – הבעיה העיקרית היא היעדר טכנולוגיה, חולשה במערכות ההגנה האווירית ובידע הטכני, ואין כיום כל סימן להשגת יכולות אסטרטגיות חדשות או היערכות שתאפשר לו לשוב ולרדוף אחר מטרות חדשות או לשפר את כוח ההרתעה שלו".
בכיר משמרות המהפכה הדגיש כי ישיבת המועצה לביטחון לאומי של איראן שנערכה לאחר החיסול קבעה שיש להגיב "בתגובה בלתי נמנעת" על ההתנקשות בהנייה, אך העיתוי של התגובה הושאר בידי הכוחות המזוינים. לדבריו, התגלע ויכוח באשר למקום שממנו תיפתח הפעולה, שכן היו שסברו כי התגובה צריכה להגיע מאחת מזירות "ציר ההתנגדות", אך בסופו של דבר התקבלה החלטה מאוחדת על דרך הביצוע.
