בפתח המאמר סופר סיפורה של שב״חית שניסתה לחדור למדינת ישראל: ״היבא עלאווי, בת 38, היא אם מפרנסת יחידה לחמישה ילדים מהגדה המערבית. היא הורשעה בשני ניסיונות כניסה לישראל שלא כחוק לאחר שניסתה לפרנס את ילדיה. במשך חמישה חודשים וחצי היא הוחזקה בכלא דמון״.
לדברי ׳הארץ׳, ״לאורך תקופת המאסר שלה סבלה עלאווי מרעב. ברוב ימי מאסרה התזונה היומית שסיפק לה שירות בתי הסוהר כללה שש פרוסות לחם לכל היום, לפעמים לחם רטוב ולפעמים ישן; ארוחת הבוקר כללה כף של גבינה לבנה ורבע כף ריבה; ארוחת הצהריים כללה שתי כפות עדשים, שתי כפות חומוס ושתי כפות אורז מבושל חלקית; ולארוחת ערב ניתנו כף טחינה וכף חומוס וביצה קשה, ולרוב היא השליכה אותה בגלל הריח הרע שעלה ממנה״.
עוד נכתב כי העצירה הביטחונית חוותה יחס שלילי בבית הכלא: ״מלבד ההרעבה סבלה עלאווי גם מאלימות שרירותית וקשה ומהשפלות של סוהרי שב"ס. סוהרים כבלו אותה באופן מכאיב, הכו אותה, משכו בשערה, גררו אותה. סוהר אחד דרך על אצבעותיה וגרם לתלישת ציפורן. סוהרים השליכו רימוני גז והלם לידה, חישמלו אותה בטייזר, ריססו אותה בגז פלפל, שברו את שיניה וסוהרות עשו עליה ועל אסירות אחרות חיפושים משפילים בעירום. כמו אסירים אחרים היא גם סבלה ממחלת הסקביאס״.
בהארץ הוסיפו ותקפו את השר בן גביר: ״מאז שבעה באוקטובר נהפכו בתי הכלא הביטחוניים בישראל למתקני עינויים. כאשר חטפה ישראל את הצורר הנאצי אדולף אייכמן איש לא העלה בדעתו להרעיבו או להכותו במאסר. אבל בממשלת בנימין נתניהו, בניצוחו של השר הכהניסט איתמר בן גביר, אין קו אדום שלא נחצה״, לסיום נכתב, ״והרי האכזריות של שב"ס עומדת במרכז קמפיין הבחירות של בן גביר, תוך שיתוף פעולה מחפיר של ראשי שב"ס״.
