בטורו השבועי ב"מעריב", מצייר בן כספית תמונה קשה של ישראל בשנת 2025 – מדינה שמצויה במלחמה הארוכה בתולדותיה, ללא אופק מדיני או ביטחוני ברור. לדבריו, נתניהו הפך את המאבק בחמאס למסע אינסופי שדומה יותר ל"ווייטנאם ישראלית", אף שישראל כבר ניהלה וסיימה סבבים מול אויבים עוצמתיים בהרבה, כמו איראן וחיזבאללה, בפרקי זמן קצרים בהרבה.
החלק החריף ביותר בטור מופנה לעבר בני גנץ. כספית מזכיר כי גנץ כבר ישב בעבר בממשלת נתניהו – ונזרק ממנה באקט של "סכין בגב". למרות זאת, גנץ שב ושוקל אפשרות להצטרף לנתניהו גם כעת, בניסיון לייצב ממשלה שתוכל לקדם עסקה לשחרור החטופים. אלא שלדברי כספית, זו מלכודת ידועה מראש: "נתניהו מתכוון ללכת על עסקה חלקית. לא על כולם. אחר כך כבר נראה. אז את ה'אחר כך כבר נראה' כבר ראינו".
במקום זאת, כספית מציע לראשי האופוזיציה – ובראשם גנץ – להציב תנאים ברורים: להודיע לנתניהו כי הם יעניקו לו גיבוי מלא להחזרת החטופים, אך במקביל יקבעו איתו מועד מוסכם לבחירות. רק כך, הוא טוען, ניתן יהיה למנוע שוב את אותו תרחיש שבו נתניהו מנצל את ההסכמה לשיתוף פעולה כדי "למשוך זמן" ולשרוד פוליטית.
בהמשך, כספית עובר גם לזירות נוספות – החל מהשחיקה בשירותים הציבוריים, דרך משבר התחבורה והיעדר פתרון אמיתי לסוגיית גיוס החרדים, ועד פרשות כספים מקטאר שנוגעות ליועצים המקורבים לראש הממשלה. כל אלה, לדבריו, משקפים מציאות שבה ישראל מוותרת על עקרונות היסוד שלה לטובת הישרדות פוליטית של אדם אחד.
"נתניהו גורר מדינה שלמה אל פי תהום", כותב כספית, "והשאלה האמיתית היא האם גנץ וחבריו באופוזיציה יבחרו לעצור אותו – או לחזור שוב על אותן טעויות מהעבר".
