נפתלי בנט, דמות שנויה במחלוקת בפוליטיקה הישראלית, שב בשבועות האחרונים אל מרכז הבמה הציבורית. חזרתו, המלווה בסיקור תקשורתי המנסה לצייר אותו כדמות ממלכתית ואחראית, מעוררת שאלות קשות לגבי תפקיד התקשורת בנרמול מהלכים פוליטיים שנויים במחלוקת.
בנט, שבעבר הוביל את מפלגת "ימינה" עם מצע ימני מובהק, ביצע תפנית חדה כאשר חבר למפלגות שמאל ומרכז, והקים ממשלה עם מנסור עבאס, נציג רע"ם, תנועה המזוהה עם האחים המוסלמים. מהלך זה עורר זעם רב בקרב בוחריו, שחשו נבגדים. הם טענו כי בנט הפר את הבטחותיו, וכי שיתוף הפעולה עם עבאס פוגע בערכים ימניים ובאינטרסים לאומיים.
התקשורת הישראלית, במקום להתמקד בביקורת הציבורית הנוקבת, בחרה ברובה להתמקד בנרטיב של "אחריות לאומית" ו"ממלכתיות". בנט הוצג כמי ששם את טובת המדינה לפני טובתו האישית, כמי ש"הציל את המדינה מבחירות חמישיות". נרטיב זה התעלם מהפגיעה באמון הציבור, ומהתחושה הקשה של בגידה שחשו מיליוני מצביעים.
השאלה המרכזית היא: האם ניתן לנרמל מהלך פוליטי שנתפס כהפרה בוטה של הבטחות בחירות? האם "ממלכתיות" יכולה להצדיק פגיעה באמון הציבור? האם התקשורת הישראלית, שתפקידה לשמש ככלב שמירה של הדמוקרטיה, צריכה לעסוק בנרמול מהלכים פוליטיים שנויים במחלוקת?
במקרה של בנט, התקשורת הישראלית נכשלה בתפקידה. היא בחרה להתמקד בנרטיב חיובי, תוך התעלמות מהביקורת הציבורית הנוקבת. היא נמנעה משאלות קשות, ולא עסקה בבחינה מעמיקה של השלכות המהלך הפוליטי של בנט.
הציבור הישראלי אינו טיפש. הוא זוכר את הבטחות הבחירות של בנט, הוא זוכר את האמון שנתן בו. התקשורת, במקום לנסות למחוק את הזיכרון הזה, צריכה לשמש כפה לציבור, ולשאול את השאלות הקשות.
החזרה של בנט לבמה הציבורית היא מבחן עבור התקשורת הישראלית. האם היא תמשיך בקו הנרמול, או שתבחר לעסוק בביקורת נוקבת? האם היא תשרת את האינטרס הציבורי, או שתהפוך לשופר של פוליטיקאים?
נפתלי בנט הוא פוליטיקאי מנוסה וממולח. הוא יודע כיצד לתמרן את התקשורת, הוא יודע כיצד ליצור נרטיב חיובי. אך האם הציבור הישראלי יקנה את הנרטיב הזה? האם הוא ישכח את הבגידה? רק הזמן יגיד.
אליאור עזרן, יועץ תקשורת ודובר.
