"בתוך ארבע שנים המדינה תיטבע בזבל ולא יאספו אותו ברחוב, יגרשו אותנו מ-OECD, זה יהיה בגלל הזבל"
בעיית הפסולת בישראל הולכת ומחמירה, עם כמויות אדירות של אשפה שממשיכות להיערם, פתרונות שלא מיושמים, וקרנות ציבוריות שמנוצלות לאפיקים אחרים. בדיון מיוחד בוועידת ישראל לכלכלה ירוקה, שנערכה היום במיוזיק סיטי בבאר-שבע, נשאלו מספר שאלות עיקריות: איך הפכה ישראל לעולם שלישי בתחום המחזור האשפה ולמה תעשיית המחזור לא עומדת בכמויות הזבל כך שישראל מפגרת סביבתית אחרי העולם?
איך מוציאים את ישראל מהזבל? "בתוך ארבע שנים המדינה תיטבע בזבל ולא יאספו אותו ברחוב", טוען ניר ונגר, ראש מועצה אזורית תמר, שבשטח שיפוטו ישנו את מספר המטמנות הגדול ביותר בישראל. ונגר התייחס למציאות הכואבת בנגב, שהפך לאזור קליטת הפסולת של המדינה: "לא צריך לבכות שהנגב הופך לפח הזבל של המדינה. צריכים לחשב הזדמנויות בתוך האירוע הזה".
אבל הפתרונות האלה, לדבריו, אינם מספקים: "בסוף הכול הולך להטמנה. צריך להיות משק סגור. קרן הניקיון מקבלת 600 מיליון שקל. אם זה היה הולך לממן פרויקטים בתחום הפסולת – כבר מזמן היינו בדרך לפתרונות האמיתיים. בעולם איכות הסביבה, הדברים חייבים להיות בידיים ציבוריות".
מומחים נוספים בפאנל מתחו ביקורת חריפה על התנהלות המדינה וקראו לשינוי מיידי. דניאל מורגנשטרן, יועץ סביבתי בכיר, לא חוסך בביקורת: "אם יגרשו אותנו מה-OECD, זה יהיה בגלל הזבל. משק סגור לאשפה – אין דרך אחרת. התוכניות האסטרטגיות של המשרד להגנת הסביבה הן הבל הבלים. מה שצריך לעשות זה חוק משק סגור לאשפה על פי 10-11 תאגידים אזוריים".
אסף יזדי, לשעבר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, מסביר את הכישלון ארוך השנים: "אני מוצא את עצמי נשאל למה דווקא בתחום הפסולת המדינה נכשלה במשך 30 שנה. הסיבה הראשונה היא שהפסולת מטופלת על ידי השלטון המקומי, וכל ראש רשות רוצה להיפטר ממנה בצורה הזולה ביותר. לו היה מדובר במשק כספי סגור, כמו שקורה במשק החשמל והמים, היינו יכולים להגיע לאן שהמדינה שואפת".
לדבריו, הבעיה השנייה היא הכסף: "יש המון כסף בקרן הניקיון, וזה הפך לנושא כלכלי במקום סביבתי. במקום לעסוק במהות – חקיקה, תשתיות ורגולציה – הכסף מתגלגל. אף שר או מנכ"ל לא רוצה לוותר על קרן הניקיון".
עמיעד לפידות, יזם ופעיל חברתי סביבתי, סבור שצריך לחשוב רחוק יותר: "בכל נושא הקיימות צריך לדבר על פתרון במעלה הזרם, לא במורד הזרם. מדינת ישראל מייצרת יותר פסולת פר אדם מאשר רוב מדינות העולם, והכמות הזו רק הולכת ועולה. קודם נטפל בזה – למה אנחנו מייצרים כל כך הרבה פסולת? זה עניין של מודעות".
גיל ליבנה, נשיא הועידה, מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה, פארק המחזור חיריה ויו"ר מתקני מיון, טוען כי למדינה יש אינטרס שהמצב יישאר כפי שהוא: "אנחנו יכולים לחלום שהאזרח הישראלי יצמצם את כמות הזבל, אבל בסוף יש 6 מיליון טון אשפה עירונית בשנה. אם נפריד אותה, הכמות שלה לא תשתנה. לצערי, יש יותר בעלי עניין שהמשבר יימשך, ובעיקר מדינת ישראל, שמצאה שיש פה קופה שאפשר להרוויח ממנה הרבה כסף".
לדבריו, "חמישית אחוז מהכסף הולך למיסים למדינה, אבל רק חלק קטן חוזר לטיפול בבעיה. חלק לא מבוטל תקוע בקרן הניקיון, ולא משמש לפתרונות אמיתיים".
