בזמן שאלפי לוחמים כבר השתחררו ממילואים וחזרו לשגרה, ובזמן שמשפחות השכול מנסות לאסוף את השברים, בקומה ה-14 בקריה העסק תקוע. ‘בדלתיים סגורות’ חושף כי המנגנון הצבאי שאמור להוקיר את גיבורי המלחמה הארוכה בתולדות ישראל נמצא במבוי סתום. למרות שבראש הוועדה הוצבה דמות משפטית בכירה – אלוף אורלי מרקמן – בצה”ל מודים בחדרים סגורים כי המערכת פשוט לא ערוכה לטפל במה שמסתמן כ”מבול” של עשרות אלפי מועמדויות לעיטורים וצל”שים.
הבעיה אינה רק כמותית, אלא עקרונית: צה”ל נלחם כבר 840 ימים ללא הפסקה, אך למעט אירועי השבעה באוקטובר, רוב הקרבות ברצועה ובלבנון טרם זכו לתחקיר עומק מבצעי. ללא תחקיר רשמי שקובע “מה בדיוק קרה שם”, לוועדה אין כלים אמיתיים להכריע מי ראוי לעיטור הגבורה ומי לצל”ש אלוף. מדובר במלכוד 22: הצבא לא יכול לחלק צל”שים בלי תחקיר, אבל התחקיר נדחה שוב ושוב בגלל עצימות הלחימה שאינה דועכת. התוצאה? לוחמים שביצעו מעשי גבורה עילאיים תחת אש נותרים ללא הכרה רשמית, מה שיוצר תסכול הולך וגובר ביחידות השטח.
כדי להבין את גודל האירוע, צריך להסתכל על ההיסטוריה: מלחמת יום הכיפורים, הטראומה הלאומית הקודמת, נמשכה 19 ימים וייצרה 557 צל”שים. המלחמה הנוכחית ארוכה פי 44, ומספר המשרתים שנטלו בה חלק גדול משמעותית. גורמים המעורים בנושא מציינים כי הניסיון לייצר “קול קורא” להגשת מועמדות הוא צעד נואש לייצר סדר בתוך הכאוס, אך החשש האמיתי הוא מפני אינפלציה של עיטורים שתשחק את ערכם, או גרוע מכך – מפספוס של גיבורים אמיתיים שנפלו בין הכיסאות בגלל הבלגן הבירוקרטי.
