אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ניצבת זה שנים רבות במרכזן של טענות על הטיה פוליטית ואקדמית. מוסד שאמור להיות מבצר של חופש מחשבה ולימוד אובייקטיבי, הפך בעיני רבים לבית גידול לאידיאולוגיות קיצוניות ולטיפוח נרטיבים אנטי-ציוניים.
א' בעל תואר שני בניהול סכסוכים מאוניברסיטת בן-גוריון, החליט לאחרונה לנתק כל קשר בינו לבין המוסד האקדמי בו למד. הוא פנה באופן רשמי ליו"ר המועצה להשכלה גבוהה, ד"ר ורדה בן שאול, בדרישה חד-משמעית למחוק כל רישום של לימודיו שם. לטענתו, כבר במהלך לימודיו היה ברור לו כי האוניברסיטה מקדמת סדר יום מובהק שבו המרצים מעניקים עדיפות ברורה לסטודנטים פלסטינים על פני יהודים, תוך שימוש בשיח חד-צדדי שלא מותיר מקום לביקורת או לדיון פתוח.
א' מתאר כיצד האווירה באוניברסיטה יצרה תחושת ניכור בקרב סטודנטים ציוניים שנאלצו להתמודד עם מסרים עקביים שהציבו את הנרטיב הפלסטיני במרכז. לדבריו, למרות התקווה כי המערכת האקדמית תשמור על איזון, המציאות הייתה שונה לחלוטין. המקרה שהביא להחלטתו הסופית היה התבטאותו החמורה של אחד המרצים, שהביאה לדרישה ציבורית לפיטוריו – דרישה שהנהלת האוניברסיטה בחרה להתעלם ממנה לחלוטין.
דבריו, סירוב ההנהלה לנקוט צעדים משמעותיים כנגד המרצה אינו מקרה חד-פעמי, אלא חלק מדפוס רחב יותר של טיוח, סובלנות ואף עידוד של עמדות עוינות למדינת ישראל. מבחינתו, אין כל הצדקה לכך שהתואר שלו יהיה מקושר לאוניברסיטה שמטפחת אידיאולוגיה המנוגדת לערכיו, והוא מבקש למחוק כל זכר ללימודיו שם מרשומות המועצה להשכלה גבוהה. "מוטב שמרצי האוניברסיטה החולה הזו ילמדו את הנוחבות בעזה", הוא מוסיף.
א' מציין כי אין זו רק מחאה אישית, אלא חלק ממאבק רחב יותר למען שמירת אופיה של האקדמיה הישראלית כמוסד אובייקטיבי ומאוזן. לדבריו, אם מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל לא יקפידו על גבולות ברורים ולא ישמרו על חופש מחשבה אמיתי, הם יאבדו את הלגיטימציה הציבורית שלהם.
