צבא החות'ים בתימן השלים לאחרונה את הכשרת המחזור השלישי של לוחמי עילית שמיועדים לפשיטה עתידית על ישראל, במחזור הקרוי "טופאן אל-אקצא" – אותו שם שנתן חמאס למתקפת ה-7 באוקטובר. מדובר בהצהרת כוונות שממשיכה את הקשר ההדוק בין החות'ים לנעשה בעזה, ושבמסגרתו הם משגרים טילים לעבר ישראל.
למרות המרחק של כ-2,000 ק"מ בין תימן לישראל, שהופך את פנטזיות הפלישה של החות'ים לקשות למימוש, מדובר באיום שמחייב מעקב, במיוחד מול ניסיונות אפשריים למבצע ימי או הפתעה באילת או ביישובים מבודדים.
ההכשרה והסרטונים שמפיצים החות'ים ברשתות החברתיות מהווים איתות מסוכן על כוונות עתידיות, גם אם כרגע בהיקפים קטנים, שעלולים להתרחב בשלב מאוחר יותר ולתפוס את ישראל לא מוכנה.
המצב בגבולות סוריה ולבנון ממשיך לייצר אתגרים ביטחוניים משמעותיים. אירועי הדמים באזור א-סווידא שבסוריה, שכללו הוצאות להורג, אונס וביזה ברוטאלית מזכירים לישראל את מציאות חוסר היציבות בגבולותיה. גורמים בישראל מתריעים כי הפנטזיות על "חומוס בדמשק" התפוגגו לטובת מציאות רצחנית שמזכירה את ימי דאעש.
גורמים ביטחוניים בישראל מעריכים כי היה מקום לשאול האם ניתן היה לחזות את האירועים בסוריה ולהיערך להם טוב יותר, ברמה הטקטית (מול חציית דרוזים לסוריה וממנה) וברמה האסטרטגית – במיוחד מול לחצים פנימיים להרחיב את הפעולה הישראלית בסוריה.
הצעות שהועלו ע"י המזכיר הצבאי של רה"מ, אלוף רומן גופמן, להרחבת פעולה קרקעית עמוקה בסוריה כמעט גררו את ישראל למבצע מתמשך בלב השטח הסורי, מה שהיה עלול לסבך את ישראל בעומק זירת לחימה מורכבת מול איראן וגורמי טרור מקומיים.
האיום מהחות'ים בתימן, בשילוב חוסר היציבות המתמשך בגבולות ישראל עם סוריה ולבנון, מחייב את ישראל לחשיבה אסטרטגית רצינית על שמירת גבולותיה והיערכות לאיומים עתידיים – הן מצפון והן מדרום, גם כאשר האיום נראה רחוק גיאוגרפית, אך קרוב במציאות המשתנה של המזרח התיכון.
