ב”בדלתיים סגורות” אנחנו חושפים את הצביעות המערכתית שמריחה משחיתות ופחד. בזמן ששחקנים צעירים באיראן מוצאים להורג בכיכרות העיר כי העזו לתמוך בחופש, בכירי פיפ”א יושבים בלשכות הממוזגות בשוויץ ומדברים על “ספורט נקי מפוליטיקה”. אבל האמת היא שאין פוליטיקה גדולה יותר מהשתיקה שלהם. פיפ”א לא רק “עוקבת אחר התפתחויות”, היא נותנת לגיטימציה למשטר שרוצח את השחקנים שלו עצמו.
איך זה הגיוני שעל “פלה הפלסטיני” מוציאים הודעת אבל רשמית, אבל על מוטג’אבה טארשיז, שנשחט עם אשתו על ידי משמרות המהפכה, אין אפילו ציוץ? התשובה נמצאת בקומבינה של איגודי הספורט עם כוח וכסף. המונדיאל הקרוב בארה”ב אמור היה להיות הבמה הגדולה של העם האיראני, אבל פיפ”א מעדיפה לעבוד עם הפקידים של חמינאי מאשר להסתבך עם “נבחרת אלטרנטיבית” שתביך את המשטר.
יש כאן בגידה בערכים הכי בסיסיים של הספורט. ב”בדלתיים” אנחנו שואלים: למי פיפ”א נאמנה – לכדורגלנים או לרודנים? העובדה ששחקנים כמו נאסר אזדאני נשלחים ל-26 שנות מאסר ופיפ”א לא מנידה עפעף, מוכיחה שהארגון הזה הפך מזמן לכלי שרת בידי משטרים אפלים. השילוב של כסף איראני והרצון לשמור על “שקט תעשייתי” במונדיאל 2026 הופך את אינפנטינו ושותפיו לשותפים לדבר עבירה. הדם על הידיים של האייתולות מלכלך גם את הדשא של פיפ”א.
