בסוכנות הידיעות AP דווח כי על פי תמונות שצולמו באמצעות לוויין של חברת Planet Labs, נראה בבירור כי התקיים שיגור במתקן שנמצא כ־230 קילומטרים דרומית מזרחית לטהרן. פביאן הינץ, עמית מחקר במכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים, הסביר ל-AP כי היקף החריכה מעיד על שיגור טיל דלק מוצק. "חלקיקי תחמוצת אלומיניום בוערים גורמים לסימנים כאלה".האירוע שאיראן מנסה להסתיר.
ב־18 בספטמבר, משתמשי רשתות חברתיות איראניים פרסמו תמונות מסתוריות של השמיים מעל מחוז סמנן, כאשר זנב רקטה נראה בשקיעה. פקידים איראניים נמנעו מלהסביר מה גרם לתופעה, והתקשורת המפוחדת במדינה התעלמה מהאירוע לחלוטין. הדממה הרשמית עומדת בניגוד לטענה מפתיעה שהעלה חבר הפרלמנט האיראני מוחסן זנגנה בטלוויזיה הממלכתית. זנגנה טען כי הרפובליקה האסלאמית שיגרה בהצלחה "אחד מהטילים המתקדמים ביותר של המדינה", טיל בטווח בין־יבשתי.
אם הטענות נכונות, מדובר בפריצת דרך משמעותית ביכולות איראן. טילים בליסטיים בין־יבשתיים בעלי טווח של למעלה מ־5,500 קילומטרים – הרבה מעבר למגבלה הנוכחית של 2,000 קילומטרים שקבע המנהיג העליון עלי חמינאי. בעוד שהטווח הנוכחי מכסה את המזרח התיכון כולל ישראל ובסיסים אמריקאיים באזור, טיל בין־יבשתי היה מעמיד את כל אירופה בטווח. החשש הוא שאיראן עשויה לבסס את הטיל החדש על טכנולוגיית טיל דלק מוצק שמסוגל לשגר לוויינים לחלל. הטיל, הנקרא על שם סוסו של האמם חוסיין, כבר עורר בעבר חששות אמריקאיים בשל יכולותיו הטכניות המתקדמות.
בהנם בן טלבלו, אנליסט בקרן להגנת הדמוקרטיות בוושינגטון, רואה בניסוי חלק מאסטרטגיה איראנית רחבה יותר. "הצלחות ישראל במלחמה בת 12 הימים נגד התקפות הטילים של איראן חיזקו עבור טהרן את החשיבות של פיתוח יותר טילים בליסטיים וגרסאות טובות יותר מהם", הוא אמר ל-AP. "ראו זאת כחלק מהמאמצים של טהרן לבנות מחדש טוב יותר, ומהר ככל האפשר". התזמון משמעותי במיוחד – הניסוי מתרחש בעוד איראן מתקנת אתרי טילים שנפגעו על ידי ישראל, ובמקביל מתכוננת לקראת הטלת סנקציות מחודשות על תוכנית הגרעין שלה, על ידי האו"ם.
עם זאת, נותרות שאלות רבות ללא מענה. ללא אישור רשמי מטהרן קשה לקבוע מה בדיוק נוסה, והזנב הלא יציב שנצפה עלול להעיד על כשל בשיגור. פקידי החלל האמריקאיים לא דיווחו על לוויינים איראניים חדשים שהוכנסו לחלל באותו יום. ייתכן שאיראן השתמשה בניסוי כאיתות למערב שהיא תמשיך בתוכנית הטילים למרות הסנקציות והלחץ הבינלאומי, כפי שמציין החוקר הינץ: "הבעיה היא שכל כך הרבה קורה עם איראן – קשה לומר מה מקרי ומה דפוס".
