המשחק בין מכבי חיפה למכבי ת"א שוחק רק מחצית. מחצית אחת יותר מדי. היה מתסכל להבין אתמול עד כמה חגיגה של 30 אלף איש יכולה להפוך מוקד לפורענות. עד כמה היא תלויה בחבורת טיפשים עם אבוקות.

זה מסוג המשחקים שאתה מצפה לו. אולי שבוע קודם, אולי שבועיים, אולי יותר. ומדמיין אותו. ובבוקר שלו קם עם אור מיוחד. אולי מבטל עבודה. אולי יוצא מוקדם. ומתלבש. צעיף המזל, אולי תחתוני המזל. ולוקח את הילד, שיתרגש איתך. וקובע לשבת קודם עם חברים. ומעודד 40 דקות לפני. ואז מוצא את עצמך בזירת קרב. עשן סמיך, אבוקות שמתעופפות, חפצים. ולך תדע מה הבריח ההוא שלידך. כי בחדשות מספרים על עצורים, אלות, סכינים. ואז, במחצית, מול דשא ריק שעתיד להישאר ריק, אתה המום. ומבוזה. הילד לידך עם דמעות בעיניים. כי החליטו לעצור הכל.