גאולה לוי, אמו של פדוי השבי אור לוי, חשפה בריאיון לכאן רשת ב' את הרגעים המטלטלים של המפגש הראשון עם בנה לאחר שחרורו. "כשראיתי אותו, צעקתי 'זה לא הילד שלי'", היא משחזרת בכאב. אור, שסבל מתת-תזונה קשה והוחזק בתנאים בלתי אנושיים, חזר הביתה שבר כלי – אך עם חלום אחד ברור.
אני חושב על הבית – ובעיקר על האוכל שהוא כל כך מתגעגע אליו. כשהגיע הרגע להגשים את משאלתו, הרופא ניסה לשכנע אותו להתפשר, אך הוא עמד על שלו: "לאפה שווארמה, לא פחות".
"ראיתם איך הוא נראה?" שואלת גאולה בכאב, "תחזיקו חזק, כי הבאים שישוחררו יהיו במצב קשה יותר". לדבריה, למרות השמחה על שובו, המחשבה על החטופים שנותרו מאחור לא נותנת להם מנוח.
אחיו של אור, טל, מספר כי המצב היה חמור בהרבה ממה שהעריכו: "הוא לא היה שורד עוד חודש בשבי". יחד עם אוהד בן עמי ואלי שרעבי, אור הוחזק במנהרה חשוכה חודשים ארוכים, מנותק מכל מידע. "הגוף שלו קרס", משתף טל, "אבל הנשמה שלו נשארה חזקה".
להשאיר עין יבשה: המפגש עם בנו בן השלוש, אלמוג. "אבא, אתה נראה שונה", אמר לו הקטן, והאב המותש רק הנהן. אבל כשהגיע הרגע הבלתי נמנע – השאלה על אמא עינב – אור לא הצליח לעצור את הדמעות.
סיפורו של אור לוי הוא רק הצצה לעדויות המצמרות של החטופים שחוזרים הביתה – ולמציאות הבלתי נתפסת של אלו שעוד נותרו מאחור.
