הדיון שהתקיים היום בבג”ץ סביב סדרי התפילה בכותל המערבי מצית מחדש את המאבק על זהותו של האתר הקדוש ביותר לעם היהודי. בעוד שהציבור רגיל לראות בכותל מוקד של קדושה ומסורת, העתירות הנוכחיות מבקשות לערער על הסטטוס-קוו הקיים מזה דורות.
עו”ד הראל ארנון, המתאר את המאבק על גבולות סמכות בג”ץ, חשף בראיון ל’קול חי’ את חומרת הדרישות שעלו בדיון: “הקיצונים שבעותרים דורשים לבטל לחלוטין את ההפרדה ברחבת הכותל המרכזית”. לדבריו, מדובר בניסיון של מיעוט זעיר – המייצג פחות מרבע אחוז מבתי הכנסת בישראל – לכפות שינוי מהותי באתר המרכזי ביותר של העם היהודי, בניגוד להלכה ולמסורת המקובלת.
בדיון עלו נתונים הממחישים את חוסר הפרופורציה: בעוד שברחבה המרכזית מבקרים ביום אחד יותר אנשים מאשר ברחבה הדרומית (עזרת ישראל) בכל השנה כולה, הארגונים הרפורמיים דורשים הכרה רשמית ושינוי סדרי בראשית. “בדיוק כמו שבית המשפט לא יתערב בסדרי תפילה בכנסייה או במסגד, הוא לא אמור להתערב במה שקורה בכותל”, הבהיר ארנון.
בג”ץ ניצב בפני דילמה חוקתית מורכבת: מצד אחד, החוק והפסיקה קובעים כי בית המשפט אינו מתערב במקומות קדושים (סוגיית “אי-שפיטות”). מצד שני, נראה כי השופטים מנסים לייצר “נתיב עוקף” דרך המשפט המנהלי. השאלה שמעלה בית המשפט היא: “האם כשהממשלה מבטיחה (במסגרת מתווה הכותל שהוקפא), היא צריכה לקיים?”.
זוהי אקרובטיקה משפטית מסוכנת: אם בג”ץ יחליט להתערב מכוח “הבטחה שלטונית”, הוא למעשה יהפוך עצמו לריבון הדתי בכותל, מעל הרבנות הראשית. המאבק אינו רק על מטרים של רצפה ברחבה הדרומית, אלא על השאלה מי קובע את הזהות היהודית במרחב הציבורי – מסורת הדורות או פסיקות ליברליות של בית המשפט העליון.
