"תמיד בכה כשאמרתי את שמה של יהודית" – דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס יום השואה
בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה שנערך היום, נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו דברים אישיים ונוקבים, בהם חלק את סיפור חייו של חמו המנוח, שמואל בן-ארצי, ואת כאבו האישי שליווה את המשפחה שנים ארוכות לאחר שואת יהדות אירופה.
"ב-1933 שמואל, אז שמואל הון, יצא מעיירת מולדתו בילגוריי, דרך ורשה – כדי לעלות לארץ ישראל," פתח נתניהו. "אביו, משה, ליווה אותו עד הרגע האחרון, ניסה לשכנע אותו בכל דרך לא לנסוע – 'מה לך שם?', אמר לו, 'תראה מה יש פה', והוא לא היה לבדו – גם האחים שהביאו מהבית ניסו להניא אותו מללכת."
נתניהו סיפר כי שמואל היה קרוע: מצד אחד – אהבתו לאביו, לאחיו ולאחותו התאומה, יהודית; ומנגד – תשוקתו העזה להיות חלוץ בארץ ישראל. "הוא רצה להיות גם חלוץ גשמי – בפרדסים, וגם רוחני – בישיבת נווארדוק," הוסיף ראש הממשלה. שמואל, שבסופו של דבר עלה לארץ, עבד שמונה שנים בפרדס, הפך למחנך נערץ, חוקר תנ״ך ומשורר, וזכה להיות בין מקבלי אותות האצ"ל וההגנה גם יחד – נדיר וייחודי בימיו.
"נדמה לי ששמואל היה היחיד במדינה שקיבל גם את אות האצ״ל וגם את אות ההגנה," אמר נתניהו בגאווה, והוסיף: "בן-גוריון עצמו הזמין אותו לחוג התנ״ך הראשון שערך."
בשלב זה, עבר ראש הממשלה לתאר את שואת משפחתו של חמו – עשרות בני משפחה שנספו, חלקם ילדים רכים. "כשפרצה המלחמה, הקשר למשפחה שנותרה בפולין נותק, והוא הבין – משהו נורא קורה," סיפר. "הוא ביטא זאת בכמה שירים מטלטלים – של געגועים, אבל בעיקר של ייאוש."
נתניהו הקריא באירוע קטע משירו של שמואל בן-ארצי, "לאירופה שיר", אחד משירי הזיכרון החזקים ביותר שנכתבו לדברי בני משפחתו:
"טובלות עיניי בנחל יגוני, קונם עלי דמעה מזה הצער,
טובעים בדם עמי ושותק אדוני,
כאבן בשדה – אשתוק גם אני מול סהר,
כי מאירופה תצא תורה, ומגרמניה דבר הבשורה,
הרוג וחנוק, רצוח ושחוט,
בשביל היהודי – חבל, כדור,
רק גזי רעל בקרון סגור,
ובעין חי ובעין פנאי – קבריהו חי.
אלוהים, משפט, קדושת חיי אדם?
חה, חה, חה, לאדם.
יחי רצח עם, דם, דם…"
נתניהו לא הסתיר את התרגשותו כשאמר: "ברצח העם הזה נספתה כל משפחתו של חמי – מבילגוריי וגם מטרנוגרד."
הוא החל להקריא את שמות בני המשפחה, בזה אחר זה, תוך שהוא מציין את גילם ואת קרבתם:
משה הון ואשתו איתה, אחותו התאומה יהודית בת 24 – שמואל תמיד בכה כשאמרתי את שמה, גם ימים לפני מותו. אחיו מאיר דב בן 18, שמעון צבי בן 16, אריה ליברון בן 13, ואחותו הקטנה פייסא לרון – בת עשר בלבד.
הדוד אברהם טאובר, אשתו, בתו ובנו; הדודה רחל ושלושת בניה אברהם, יעקב ושלמה; הדודה הנדל ובעלה; הדוד דה-פאלי ושתי בנותיה; מהצד השני – הסבא-רבא זאב וולפ הון, הדודה מתל קנינגשטיין, בנה הלל ובעלה חזקאל, ועוד רבים אחרים.
"שמואל נפטר בגיל 97, ולכל אורך חייו – בכל פעם שהזכרתי את שמה של יהודית – הוא בכה. תמיד בכה." סיים ראש הממשלה בקול חנוק.
