738 ימים הסתיר מקסים הרקין את שירותו כקצין במילואים מפני מחבלי החמאס. בשדות הסמוכים לאזור שבו התקיימה אז מסיבת הנובה, זרק את תעודת הקצין ואת הטלפון שלו – רגע לפני שנחטף לעזה, רגע לפני שעבר חקירה אחר חקירה ושנתיים של רעב ועינויים.
יממה וחצי אחרי ששב לישראל, ביקש לצלצל למי שליווה אותו בקולו תקופה ארוכה, ברגעים החשוכים מתחת לאדמה, לעיתונאי ספי עובדיה. בשיחת הטלפון ההיא מבית החולים, סיפר כיצד הצליח להאזין לרדיו הישראלי שעות על גבי שעות ובכך להיוודע למאבק הציבורי שהתחולל בחוץ. עכשיו, הוא מתיישב מול מצלמות "עובדה" ומדבר על הכוח שהעניקה לו המחאה האזרחית בקריאה להשבתו – בעת שמשפחתו נאלצה לשמור על זהותו בסוד, על החלום לפגוש את בתו הקטנה מוניקה, ועל העינויים שעבר, פעם אחר פעם.
בבוקר השבת ההיא עלה הרקין על רכבו במטרה לצאת ממסיבת הנובה אליה הגיע עם חברו מקורס קצינים, מטיאס בורשטיין ואשתו עינב. רק כמה ימים לפני כן חזר מביקור במוסקבה אצל בתו הקטנה מוניקה ואימה. "טילים נפלו ממש לידנו. מחרתיים הייתי צריך ללכת למילואים, אבל נראה שזה יקרה לפני", אמר בשיחת טלפון עם חברה לאחר שעלה על הציר הראשי בדרך החוצה. "מה קרה?" – "התחילה מלחמה", השיב במהירות.
מצלמת הרכב שלו תיעדה הכל. גם את סיבוב הפרסה המהיר שביצע לקראת צומת עלומים כשחבריו התקשרו והזהירו: "תסתובב מיד! יש מחבלים" וגם את ניסיון ההימלטות לשדות. "אני מתרחק משהו כמו 50, 100 מטר ומקבל טלפון ממטיאס"."תתקרב אליי" הוא קורא לו, ומקסים מספר: "הייתה לי דילמה של חצי שנייה, וחזרתי אליהם". הוא נוטש את נתיב הבריחה וחובר למטיאס ועינב שמתחילים לחמוק בין הרכבים מהירי המתגבר לעברם.
בשלב הזה השלושה מנסים לתפוס מחסה בתעלה לצד הכביש. "פתאום אתה שומע 'אללה אכבר', ירי, צרחות של אנשים וגל שמתקרב ומתקרב. מטיאס שולף כדור ופוגע, מעיף אחד. אבל הוא מיד מקבל כדור". חבריו הטובים, לא שורדים את הירי. "ירו גם לי בראש אבל הכדור שרק לי על יד האוזן". בתיעוד החטיפה ממצלמות המחבלים אותו מתירה משפחתו לפרסם לראשונה, נראה הרקין נופל בשבי, לא לפני שהספיק לזרוק את תעודות הקצין והטלפון שלו: "אם ימצאו את זה עליי – מוות". לאמו הספיק לסמס "אני אוהב אותך".
"אתה מבין כמה אנשים משתתפים, מבין ששם הולכת מלחמה שלמה. ואתה אומר 'לא', הממשלה לא יכולה לעצום עיניים"
בדירה הראשונה בעזה אליה יילקח מקסים, הוא יאזק בידיו וברגליו, בלי יכולת לזוז ימים ארוכים, כשהוא לצד יוסף חיים אוחנה ושגב כלפון, שנחטפו גם הם ממסיבת הנובה. "החקירה הראשונה שלי הייתה עם סכין ענק של קצבים. הוא (המחבל) אומר לך 'אם אתה מסתיר משהו, לא עונה או משקר לי, אני פשוט חותך לך אצבע ואחר כך עוד אצבע ועוד אצבע". תוך שהוא נשאל על זהותו, מקסים מחליט לומר למחבלים כי שירת בתפקיד נהג ומסתיר את היותו קצין במילואים.
הרקין יועבר בין בתים רבים, עד לאותו הבוקר, ב-8 ביוני 2024, עת חולצו ממחנה נוסרייאת נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו ב"מבצע ארנון". ארבעה ימים לאחר מכן מחבלי החמאס יורידו את מקסים ואת שני חבריו אל מתחת לפני האדמה. שם, באחת ממנהרות המטרו, יפגשו את מי שיהיו איתם לאורך תקופה ארוכה: אוהד בן עמי, אלקנה בוחבוט ובר קופרשטיין. הצפיפות תגבר, האוכל המועט ידולל עוד יותר וההתעללות הפיזית לא תיעצר.
בחודש מרץ יקבלו מקסים וחמשת החטופים הנוספים מכשיר שנועד לשמש את שוביהם לשמיעת שירים ודברי קוראן. מתחת לאפם, השישה יצליחו להשתמש בו כצוהר לעולם, כרדיו. "השורש של האנטנה נשאר", "יש על מה לעבוד" הבינו. שם, עשרות מטרים מתחת לאדמה הצליחו להשמיש את המכשיר השבור. "כולם מחפשים משהו. פתאום אתה שומע: 'גלי צה"ל' – נפלה לנו הלסת. כאילו זכינו בטוטו. זהו, עשו לך בבטון חלון. זה שינה לנו את הכל שם".
הרקין מעיד כיצד שגרת יומם סבבה סביב שידורי הרדיו: "אתה לא ישן, אתה מחכה לשידור, זה הזמן שלי, זו הארוחה האמיתית שלי". הוא הבין במהרה כי משפחתו לא מתראיינת על מנת שלא לסכן אותו ושאב כוחות ותקווה מהמחאות להשבתם: "כשאתה מבין כמה אנשים משתתפים, מה הם עושים – וואו! אתה מבין ששם הולכת מלחמה שלמה. ואתה אומר לא, לא, הממשלה לא יכולה לעצום עיניים".
"רשמו לי על הגב 'שן תחת שן, עין תחת עין' – דרישת שלום לבן אדם מסוים".
העינויים הפיזיים שחוו השישה במנהרת חמאס, הלכו וגברו במקביל להתבטאויותיו של השר בן גביר, שפטפט את עצמו לדעת: "אנחנו רואים את הפנסים שבאים אלינו והם מתחילים להרביץ לנו. אתה מתפלל. המחשבה הראשונה הייתה שהם הולכים לחורר אותנו.
באחת הפעמים, שוביו תיעדו את ההתעללות בו: "רשמו לי על הגב 'שן תחת שן, עין תחת עין' ואני יודע שהעבירו את התמונה הזאת לארץ – דרישת שלום לבן אדם מסוים", את הצילומים, כך גרמו לו השובים להבין, שלחו המחבלים לשר בממשלה. "אתה שר בממשלה, מה אתה עושה למשפחות שלנו? זה קורע לך את הלב. זו הממשלה, זה מה שהם חושבים. במקום להגיד סליחה ולהוציא אותנו, אתה דוהר למקום אחר לגמרי".
מקסים חופשי עכשיו, הוא חזר מהשבי חד וחזק וגם מפוכח מספיק כדי לדעת מה ייקח עוד זמן וממה להיזהר. מוניקה שלו, בת החמש, הגיעה ארצה בחלוף כמה ימים, וכשנפגשו – הכול כמו משתחרר אצלו בבת אחת.
