צביקי טסלר, לשעבר מסביר פיקוד העורף וכיום יו"ר קיבוץ ניר עוז החדש, ערך אמש (שלישי) ראיון עם אלמוג בוקר בערוץ 12 ונתן לנו שיעור כואב באזרחות. לא שיעור על גבורה בשדה הקרב, אלא שיעור על איך מדינה יכולה לנטוש את אזרחיה גם הרבה אחרי שנשמעו היריות האחרונות.
כתב אישום מכאיב בעוצמתו על מה שמדינת ישראל בחרה, או לא בחרה לעשות מאז השבעה באוקטובר לקיבוץ שספג הכי הרבה אבדות בטבח השבעה באוקטובר.טסלר, נשוי, אבא וסבא, מחזיר את כולנו לימים המורכבים והקשים של המלחמה עם איראן, כששימש מסביר פיקוד העורף, זה האיש שעמד מול המצלמות והסביר לכולנו על טילים, ממ"דים ומקלטים והצליל המלחיץ של התראה מוקדמת. האירוניה? הסנדלר הולך לגמרי יחף כשטסלר חשף, שהוא בעצמו גר בבית בלי ממ"ד.
צביקי נבחר לאחרונה לשמש יו"ר קיבוץ ניר עוז, זה לא קרה בין רגע הוא קיבל פניות חוזרות מהקיבוץ, ורק בפנייה השלישית הוא לקח על עצמו את התפקיד.
צביקי איש דתי חובש כיפה, צנוע ונעים הליכות, מייצג כיום את קיבוץ השומר הצעיר החדש, והגדיר משימה אחת מעל כולן: להחזיר את החטופים הביתה. משימה שנייה, לטווח חמש שנים מהיום: קיבוץ ניר עוז חי, זוכר ועומד על אדמתו.צביקי מזכיר לכולנו את המספרים המצמררים, היו כאן 136 חברים, נותרו 96 בלבד. הצמיחה הדמוגרפית הפכה להכרח קיומי. והצליל היפה ביותר עבור טסלר היום? לא ציוץ ציפורים או הפרות הגועות בקיבוץ, אלא הרעש החד של הדחפור שלפני השבעה באוקטובר הזכיר לתושבי הקיבוץ את בניית המנהרות בעזה, וכיום הוא רעש של בנייה, של שיקום והתחדשות הקיבוץ.
כמעט ועברו שנתיים מאז הטבח הגדול בקיבוץ ורק עכשיו מתחילים לבנות מחדש, ואם חשבתם שזה מכספי המדינה, שהממשלה הקצתה לשיקום, הצחקתם אותנו. הממשלה? היא עדיין שקועה בבירוקרטיה. הממשלה לא רק נטשה את תושבי ניר עוז בשבעה באוקטובר, והמשיכה לנטוש את החטופים במנהרות, כמו גם את התושבים שאיבדו את בתיהם, ולא חילקה כספים כי יש כספים חשובים יותer לחלק למשרדי הבלוף בממשלה, רק לא להקצות אותם לשיקום.
גם ביקורו האחרון של ראש הממשלה בקיבוץ, אחרי כמעט שנתיים מהטבח, לא שינה את העובדה המביכה הזו. טסלר ניצל את המעמד כדי להבהיר, אין כאן שקל מתקציב המדינה, הכל תרומות. זה לא פחות מביזיון. נטישה מתמשכת של התושבים כשצריך להחזיר חיים לשגרה. ועדיין, בתוך כל זה, טסלר לא צורח, לא מתלהם. הביקורת שלו חריפה בתוכן אך עדינה בטון. הוא מבקש שיתופי פעולה, מדבר בכבוד. אולי זו הגדולה האמיתית שלו להישאר מנומס ונעים גם כשנשמתך בוערת מזעם.
