מספרת פאר פוזנר, בת 15 מכפר יונה, עולה לכיתה י' בתיכון איש שלום, שחוותה בסוף יוני האחרון מפגש מפחיד עם מדוזה ענקית בחוף סירונית בנתניה, שהותיר אותה עם כוויות קשות, אשפוז של חמישה ימים וטראומה שמלווה אותה עד היום. בכתבה מיוחדת ל-"לאישה", היא משתפת בסיפור האישי שלה, בתקווה להודות לגולש האלמוני שהציל את חייה.

המפגש המפחיד בים:

"זה קרה בסוף יוני," מספרת פאר. "חברה ואני הלכנו לחוף פולג בנתניה, אבל הוא היה מלא מדוזות, אז החלטנו לעבור לחוף סירונית. המים שם נראו נקיים ורגועים, עם המון אנשים. ישבנו ברדודים, ואז חברה שלי חזרה לחוף. כשניסיתי לקום, גל חזק הפיל אותי, ופתאום הרגשתי משהו דביק וכבד נדבק לי מהגב התחתון עד הרגליים. ניסיתי להוריד אותו, אבל לא הצלחתי. הצריבות היו מטורפות, ולא הבנתי שזו מדוזה ענקית, בקוטר של כמעט 70 ס"מ, שהקיפה אותי."

צילום: מד"א ארכיון

פאר נתקעה במים, משתתקת מההלם, כשהמדוזה משכה אותה מטה והגלים סחפו אותה לאחור. "לא יכולתי לזוז, ולא היה לי תחושה ברגליים," היא משחזרת. "לא צעקתי, לא קראתי לעזרה. למזלי, גולש שהיה בים הבחין בי, חתר אליי והעלה אותי על הגלשן שלו, כשהמדוזה עדיין דבוקה אליי ואפילו התחילה להידבק אליו."

ההצלה והדרך לבית החולים:

הגולש הביא את פאר לחוף, שם חבריו שפכו עליה חול כדי לנתק את המדוזה. "הכאב היה בלתי נסבל, התחלתי לצרוח," היא מספרת. החובשת בחוף שלחה אותה לשטוף את עצמה במי ברז, מה שהחריף את המצב, שכן במקרה של צריבת מדוזה יש לשטוף במי ים. "חברה שלי התקשרה לאמא שלי, שהגיעה מהר והסיעה אותי לבית החולים. בדרך התעלפתי, כנראה מרוב כאב."

בבית החולים אובחנו כוויות מדרגה שנייה כמעט בכל חלקי גופה של פאר – כתפיים, גב, ישבן, ידיים ורגליים. היא אושפזה לחמישה ימים, טופלה במשחות סטרואידיות, כדורים נגד כאבים ואלרגיה וחבושה בתחבושות מיוחדות. "ביומיים הראשונים עלה לי החום והיו לי הזיות," היא משתפת. "הרופאים אמרו שמעולם לא ראו פגיעה כזו ממדוזה בישראל."

החלמה ארוכה וטראומה:

גם לאחר השחרור, ההחלמה של פאר רחוקה מלהסתיים. "אני מורחת משחות שלוש פעמים ביום, מתקלחת רק במים קרים, לוקחת כדורים נגד גירודים ואלרגיה ונמנעת מחשיפה לשמש," היא מספרת. "הפגיעה הכי קשה היא ביד ימין – הכוויות עדיין לא נרפאו, יש לי עקצוצים וקשה לי להזיז אותה." הבגדים מגרים את עורה, ולכן היא נאלצת להישאר בבית רוב הזמן. "לא ככה דמיינתי את החופש הגדול," היא מודה, "אבל אני מקווה שהמצב ישתפר. הרופאים אמרו שאסור לי להיחשף לשמש לפחות חצי שנה."

המפגש הקשה הותיר את פאר עם טראומה. "אני לא מתגעגעת לים," היא אומרת. "אני לא רואה את עצמי חוזרת לשם בקרוב, ואולי בכלל לא. בקיץ הבא – רק בריכה."

תודה לגיבור האלמוני:

למרות הקושי, פאר בוחרת להתמקד בחיובי. "זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע," היא אומרת שמעתי שיש מדוזות ארסיות שיכולות להרוג, ויכולתי לטבוע. היה לי מזל גדול שהגולש הזה ראה אותי והציל אותי." היא זוכרת שהיה לו שיער שחור ובגד ים אדום, אך לא יודעת מי הוא. "אני רוצה לנצל את הכתבה כדי להודות לו," היא אומרת. "אשמח אם ייצור איתי קשר כדי שאוכל להגיד לו תודה באופן אישי."

מסר לקוראים

סיפורה של פאר הוא תזכורת לחשיבות הזהירות בים, במיוחד בעונת המדוזות. "זה מקרה נדיר, אבל זה יכול לקרות לכל אחד," היא מסכמת. "חשוב להקשיב להנחיות, ואם נפגעים ממדוזה, לשטוף רק במי ים ולא במים מתוקים. אני מקווה שהסיפור שלי יעזור לאחרים להיות מודעים יותר."