ישראל עומדת בפני משבר מים שלא זכור כמוהו מזה מאה שנים: החורף שהסתיים הציב שיאים שליליים חדשים – הכינרת לא עלתה כלל, נהר הבניאס כמעט יבש, והנחלים בצפון נהפכו לזרמים דלים בלבד. ברשות המים מזהירים: "אנחנו כבר בתוך שנת בצורת, כזו שלא ראינו בדורות האחרונים", אומר חזי ליפשיץ, ראש הרשות. לדבריו, "הנתונים ברורים ומדאיגים – כל נקודות המים המרכזיות בצפון נמצאות בשפל חסר תקדים".
הבצורת מורגשת בכל תחום – במיוחד בענף החקלאות. החקלאים כבר נדרשו לקצץ בגידולי שדה, ולהעדיף השקיה למטעים החיוניים בלבד. “הפסיקו לגדל גידולי שדה בצפון, כי צריך להציל את העצים, בתקווה ששנה הבאה יהיה אפשר לשקם משהו”, מסביר ליפשיץ. חלק מצרכני המים ברמת הגולן, שלא מחוברים למערכת הארצית, כבר חווים קיצוצי מים – ובשנה הבאה ההגבלות יורחבו לחקלאים נוספים ברחבי הארץ. החקלאות צורכת כ-1.2 מיליארד קוב מים בשנה, אך כמות הגשם במגמת ירידה מתמשכת בעוד שהביקוש רק עולה.
הירדן כמעט יבש צפונית לכינרת(צילום: רועי רבין, רשות הטבע והגנים)
הפתרון המרכזי שמוצע הוא המשך בנייה מואצת של מתקני התפלה חדשים, אך גם כאן קיימים אתגרים משמעותיים: כל מתקן התפלה צורך חשמל רב, מה שמכביד על רשת החשמל הארצית. בנתיים, מתקני ההתפלה בחדרה, אשדוד, אשקלון, שורק ופלמחים אמנם פועלים – אך זה לא מספיק. מתקן ההתפלה בגליל המערבי, שצפוי להיכנס לפעולה רק ב-2027, התעכב במשך שנים בשל מחלוקות ותנאי קרקע בעייתיים.
ברשות המים נאלצים להגדיל את רכישות המים היקרים מהמתקנים הקיימים, מה שמוביל להוצאה גבוהה יותר על כל קוב מים ולמעבר נרחב יותר להשקיה באמצעות מי קולחין. תחזיות השירות המטאורולוגי הצפויות עד 2028 מעלות חשש שהמצב רק יחמיר: הגשמים ירדו ב-10% נוספים והטמפרטורות יוסיפו לעלות.
מעבר לאתגרי האקלים, מערכות המים גם מתמודדות לאחרונה עם איום הסייבר – כמות ניסיונות התקיפה על תשתיות המים נמצאת בעליה, במיוחד בזמני מתיחות אזורית.
לקראת 2050 מתכננים ברשות המים כושר ייצור של כמעט פי שניים מהיום, אך עד אז הבצורת כבר נותנת את אותותיה: הנחלים מתייבשים, רמת הגולן והגליל משוועים למים, והחקלאים והחקלאות הישראלית נושאים במחיר הכבד.
