אוצר מודיעיני חסר תקדים שנפל לידי ישראל עם חיסולו של מוחמד סינוואר חושף לראשונה את תמונת המצב הפנימית של חמאס ערב ה-7 באוקטובר, את מניעי ההתקפה חסרת התקדים, ואת הקשרים המורכבים בתוך "ציר ההתנגדות". לב ליבו של אוצר זה הוא איגרת סודית ומפורטת שנכתבה על ידי בכירי חמאס, וחושפת את תקוותם להשמיד את ישראל – תקוות שהתנפצה לרסיסים עם התפשטות האירועים והובילה לקריסת "טבעת האש" סביבה.
המסמך, שנמצא בבונקר ששימש את יחיא סינוואר ואת הצמרת הצבאית של חמאס, הוא איגרת אישית וארוכה שנכתבה על ידי שלושת ראשי חמאס: מוחמד דף, יחיא סינוואר ומרואן עיסא. היא יועדה למנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, ולסעיד איזאדי, מפקד "גיס פלסטין" בכוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים. ההערכה היא שהאיגרת שוגרה בבוקר ה-7 באוקטובר, במקביל לתחילת המתקפה או זמן קצר לאחריה, והיא מספקת הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות בחמאס.
הקנאות המשיחית והסיבות למתקפה: אל אקצא במרכז
האיגרת נפתחת בתפילות ופסוקי קוראן, וחושפת את האמונה המשיחית-דתית שפיעמה בלבבות ראשי חמאס. היא מתארת באריכות את הסיבות למתקפה ב-7 באוקטובר, תוך שימת דגש ברור על "חילול מסגד אל אקצא" על ידי היהודים. האיגרת מפרטת בהרחבה את כניסת היהודים להר הבית, תקיעת השופר, קיום טקסים תלמודיים, הכנסת פרות אדומות, ומה שהוגדר כ"ריקון המסגד ממתפללים מוסלמים". ראשי חמאס טענו כי פעולות אלו מהוות הוכחה לכוונות ישראל להרוס את אל אקצא ולבנות את בית המקדש.
מעבר למסגד אל אקצא, האיגרת מפרטת גם "פשעי כיבוש" נוספים כגון פשיטות בג'נין, שכם וחברון, הרג אזרחים, הרס בתים ומעצרים. כמו כן, מוזכרות בה תקיפות ישראל בסוריה ובעיראק, וחיסולים של מדענים ומפקדים באיראן. ראוי לציין כי המחאה הפנימית בישראל, הקרע וההפגנות, כלל לא הוזכרו כגורמים שהשפיעו על החלטת חמאס לצאת למתקפה, מה שמצביע על תפיסה פנימית שונה לחלוטין של המציאות.
הפתעה אסטרטגית ובקשה נואשת להצטרפות
האיגרת חושפת את ההפתעה האסטרטגית שביקשו דף, סינוואר ועיסא להשיג. הם מפרטים כיצד "אלפי לוחמי ג'יהאד" יתקפו מטרות ישראליות, יפרצו את גדר ההפרדה, ישתלטו על עמדות צבאיות ואזרחיות, וישבו חיילים. המסמך כולל התנצלות עמוקה בפני נסראללה על כך שלא עודכן מראש בעיתוי ההתקפה, בגלל "יכולותיו המודיעיניות של האויב", ומדגיש את תחינתם לחיזבאללה להצטרף למלחמה. הם אף מפרטים כיצד הם רואים את הצטרפות חיזבאללה ואת המשך המערכה, עד השמדת ישראל, אותה כינו "הישות הציונית".
האיגרת היא למעשה "פקודת יום" מפורטת לפתיחת המערכה, שנשלחה לשני ג'יהדיסטים שיעים על ידי שלושה ג'יהדיסטים סונים, מתוך ציפייה לתיאום פעולה רחב יותר. היא סיפקה לנסראללה הערכת מצב בזמן אמת, והבהירה את הכוונות המלאות של חמאס.
הנבואה והמציאות העגומה של חמאס
חלק מהותי מהאיגרת מוקדש ל"נבואה" – מה יהיו הישגי המתקפה אם אכן כל הכוחות יצטרפו אליה. ראשי חמאס האמינו כי המערכה "עתידה לשנות את המשוואות ואת הכללים", שתמוטט "משטרי בגידה ונורמליזציה", ותשים קץ לתהליכי נורמליזציה עם סעודיה. הם שאפו "לשטוף ולמחוק את שלב המאבקים והסכסוכים", ולהגשים את "חזון האימאם חומייני" להצית את המהפכה האסלאמית הגדולה. הם חזו "כללים חדשים למדיניות באזור", ואף ניצחון אסטרטגי בהתמוטטות "הישות הציונית".
אלא שהמציאות, שנה ושמונה חודשים לאחר ה-7 באוקטובר, שונה בתכלית. הקנאות הדתית-משיחית של מוחמד דף, הרוח החיה מאחורי המתקפה, גרמה לחמאס להסתער על ישראל מוקדם מדי, ללא תיאום מלא עם שאר זרועות "התמנון". הטעות הפטאלית הזו הובילה, בדיעבד, לחיסולה של "טבעת האש" סביב ישראל.
אף על פי שהמתקפה פתחה בתבוסה ישראלית קשה ומדממת, היא נמשכה בהתאוששות מופלאה של ישראל, עמה, צבאה ומודיעינה. מוחמד דף, יחיא סינוואר ומרואן עיסא אינם בין החיים, וכך גם מאות בכירים נוספים מדרגותיהם השונות. איראן הוכתה, חיזבאללה על הקרשים וחמאס מרוסק, כשבמקביל רצועת עזה הרוסה. מוחמד דף, שהאמין כי יביא להשמדת ישראל, למעשה השמיד את עצמו ואת מטרותיו, ושינה את פני המזרח התיכון באופן דרמטי, אך בדרך שונה לחלוטין מזו שחזה.
