עדי ויובל נשואים חמש שנים. לפני כשנה נולדה להם בתם הבכורה, גאיה. לאחר הלידה נשארה עדי עם גאיה בבית במשך כחצי שנה. בשלב מסוים החל מקום עבודתה של עדי להפעיל עליה לחצים לשוב לעבודה. עדי ויובל החליטו לשכור את שירותיה של מטפלת פרטית לבתם.
השניים פנו לאתרים שונים באינטרנט, יצרו קשר עם כמה מטפלות שנראו מתאימות וקבעו להיפגש עם שלוש מהן. בעקבות הפגישות עדי ננעלה על אחת מהן – מרים. מרים, אישה כבת חמישים, גרושה ואם לשלושה ילדים בוגרים. לדבריה, טיפלה במסירות בארבעת נכדיה, ובשנה האחרונה טיפלה גם בתינוק נוסף. עדי ויובל ביקשו ממנה המלצות, ומרים מסרה להם את כל הדרוש.
למרות זאת, הם ביקשו להיות שקטים ורגועים בכל הנוגע לטיפול וליחס שגאיה תקבל, ולכן פנו אליי בבקשה להתקין מצלמות בבית. עדי ויובל עדכנו את מרים כי קיימת מערכת צילום סמויה בחללים שונים בבית – לטענתם, מחשש לפריצות.
לאחר שבוע צפו עדי ויובל בצילומים: מרים נראתה מטפלת בגאיה במסירות, ולא נצפו אירועים חריגים. כעבור שבוע נוסף נראתה מרים באחד הצילומים מזיזה רהיטים ותמונות, וניכר היה מתנועותיה שהיא מנסה לבחון אם אכן קיימות מצלמות סמויות בבית, או שבעלי הבית רק רצו להפחיד אותה. מרים לא הצליחה לגלות את מיקומה של המצלמה שהותקנה בצורה סמויה היטב.
לאחר שכנראה השתכנעה שאין מצלמות, ניגשה מרים לחדר השינה של עדי ויובל, יצאה משם כעבור דקה, נעמדה מול מראה גדולה במרכז הבית ומיששה שרשרת שתלתה על צווארה. עדי לא הצליחה לזהות מרחוק את השרשרת, אך היה ברור כי היא נלקחה זה עתה מחדר השינה. עדי קפצה מהספה בסלון, רצה לחדר השינה, פתחה את קופסת התכשיטים ואכן הבחינה כי שרשרת הזהב הלבן שלה נעלמה.
הטלפון הראשון היה אליי. החלטנו להתקין מצלמה נוספת בחדר השינה. כעבור כמה ימים הוחלט שעדי תשאיר את קופסת התכשיטים על המיטה. מרים הבחינה בקופסה וכנראה נלחצה. היא חזרה למטבח, התעסקה עם תיקה האישי, ואז שבה לחדר השינה, פתחה את הקופסה והחזירה את שרשרת הזהב הלבן.
למחרת שוחחו עדי ויובל עם מרים, סיפרו לה על הצילומים שבהם נראתה מתעסקת עם התכשיטים ולאחר כמה ימים מחזירה את השרשרת. מרים טענה כי בסך הכול מדדה את התכשיטים ולא התכוונה לקחת אותם. עדי ויובל החליטו לסיים את ההתקשרות עמה.
כל רצונם היה לוודא שגאיה מטופלת במסירות – הם לא תיארו לעצמם שייתפסו גניבה על חם.
