הדיווח בעיתון “אלאח’באר” הלבנוני חושף טפח מהאסטרטגיה האיראנית הנוכחית: התבצרות בערוץ העומאני ודחיית כל ניסיון לבינאום המשא ומתן. ב’בדלתיים סגורות’ ניתחנו את המסרים העולים מהמקורות האיראנים, והתמונה ברורה – טהראן מזהה את סולטנות עומאן כמרחב הסטרילי היחיד שבו היא יכולה לדון בסוגיות הגרעין והסנקציות מבלי להיגרר לוויתורים מול דרישות של שחקנים אזוריים אחרים.
הסירוב האיראני להפוך את השיחות ל”פגישה אזורית נרחבת” נובע מההבנה כי בפורום כזה, סדר היום לא ייקבע רק על ידי טהראן ווושינגטון. מעורבות של מדינות כמו ערב הסעודית או איחוד האמירויות, בגיבוי אמריקאי, עלולה להכניס לשולחן נושאים כמו תוכנית הטילים וההתפשטות האזורית – נושאים שבהם איראן מסרבת לדון. הערוץ החשאי בעומאן מאפשר לאיראנים לשמור על משא ומתן “נקי” וממוקד אינטרסים, הרחק מלחצי התעמולה שהם כל כך חוששים מהם.
ההסתמכות על עומאן, שתווכה כבר בחמישה סבבים בשנה האחרונה, מוכיחה כי מסקט הפכה לצינור החמצן הדיפלומטי של משטר האייתוללות. עבור איראן, השקט העומאני הוא לא רק נוחות לוגיסטית, אלא כלי הישרדותי. כל עוד השיחות נשמרות בחשאיות, טהראן יכולה להציג הישגים מול המערב מבלי להיראות כמי שמתקפלת תחת לחץ בינלאומי. כעת נותר לראות האם הממשל האמריקאי ימשיך לשתף פעולה עם המתווה הדו-צדדי, או יתעקש על שיתוף בעלות ברית נוספות באזור.
