לקראת שעת השי"ן של מבצע "עם כלביא", וכשאנשי צוות האוויר כתבו מכתבי פרידה למקרה קיצון, עברו מפקדי אגף המבצעים במטכ"ל ובחיל האוויר שוב ושוב על כל פרט במשימת חילוץ טייס נוטש (חיט"ן) – המשימה הרגישה ביותר במבצע – 2,000 ק"מ משטח ישראל.
בלי יכולת לדעת היכן בדיוק ייפול, אם ייפול, ואם יהיה בחיים – המערכת הצבאית נערכה כאילו זה יקרה, כאילו אחד הטייסים לא יחזור.
הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, אמר בשיחות סגורות כי מבצע "עם כלביא" היה הרגל המסיימת של עשרות שנות תכנון לקראת עימות ישיר עם איראן. זמיר חלק כבוד לרמטכ"לים שקדמו לו, שהכינו את הקרקע למבצע המורכב ביותר שניהלה ישראל אי־פעם בעומק שטח אויב. התהליך קיבל תאוצה כשבאמ"ן ובמוסד התריעו שהאיראנים הגיעו לסף קריטי של יכולת ייצור נשק גרעיני.
במטה הכללי הבינו: זו כבר לא שאלה של אם יוצאים למבצע, אלא מתי. הרמטכ"ל קבע חד-משמעית כי אם לא ייצאו למבצע בחודש יוני, ההישג הישראלי עלול להתמסמס. זמיר כינה את התקופה "הזדמנות מבצעית היסטורית". בשילוב עם הדחיפה המתמדת של שר הביטחון ישראל כ"ץ, שהחלה עם כניסתו לתפקיד, היה ברור שהסיכוי לתקיפה הולך ומתגבר מיום ליום.
מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, בבסיסי החיל, לקראת האישורים הקריטיים לקראת המבצע, והביט בעיניהם של הטייסים שנבחרו למשימות המסוכנות ביותר – אלה הכוללות התמודדות מול מערכי טילי קרקע־אוויר ומערכות לוחמה אלקטרונית מתקדמות של משמרות המהפכה והצבא האיראני.
בסיכומי המבצע סיפר הרמטכ"ל כי בסבב הביקורים – גם בטייסות הקרב וגם בטייסות התובלה – לא נשמעה אף התנגדות, דבר שחיזק את ביטחונו ביכולת לבצע את המשימות המורכבות.
מפקד חיל האוויר סיפר לאחר המבצע כי רק בדיעבד הבינו כמה האיראנים חשו בנוח מול צה"ל, ומה היו ה"שפנים" שהכינו למתקפה ישראלית בסדר גודל שכזה. מנגד, מטה החיל ביצע בקרה רציפה על התכנון, האימונים והמידע שהצטבר, כדי שלא להשאיר קצוות פרומים באף תהליך.
לקראת המבצע פגש האלוף בר את הטייסים שעתידים לסכן את עצמם במבצע, ואמר כי הם נכנסים ל"מדיניות אדומה", שמשמעותה לקיחת סיכונים מעבר לתקיפות הרגילות כדי לפגוע בפרויקט הגרעין. האלוף בר, שאישר את כל המטרות באופן פרטני, נתן גם דגשים אישיים באשר להתנהלות כשמערכות איראניות "ננעלות" על המטוסים, ומה לעשות אם כל מערך טילי הקרקע־אוויר האיראני יתעורר בבת אחת לפני שהמטוסים יצליחו להשמידו.
בפועל, כל יושבי האולם חשבו על תרחיש קיצון: הפעלת אחת המשימות הרגישות ביותר בחיל – חילוץ טייס נוטש. משימה כזו, המבוצעת לפני כל מבצע בטווחים רחוקים, עוברת בדיקה קפדנית במיוחד של מוכנות כלל כוחות האוויר, בדגש על יחידת 669, לצורך חילוץ טייס בשטח אויב, לרבות תחת אש, או בסריקת שטח גדול מבלי לדעת את המיקום המדויק של הטייס, ואף במצב שבו הוא נזקק לטיפול דחוף עקב פציעה קשה.
המקרה האחרון שבו הופל מטוס חיל האוויר הישראלי – לראשונה מאז שנות ה־80 – היה ב־10 בפברואר 2018, כשטיל סורי מסוג S-200 פגע במטוס קרב מדגם "סופה" (F-16I). הטייס והנווט נפצעו ונטשו בשטח מדינת ישראל.
בתקופת כהונתו של הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל') גבי אשכנזי, ומפקד חיל הים, אלוף (מיל') אליעזר צ'ייני מרום, התרחש לפחות אירוע אחד שבו נשקלה אפשרות לחלץ לוחם שנפצע באורח קשה, בטווח רחוק מאוד מגבול ישראל, תוך סיכון לכוחות.
ככל שהטייסים התקרבו למרחב האווירי האיראני, או ליתר דיוק, לטווחי הגילוי של משמרות המהפכה ולאחר מכן לטווחי היירוט המסכנים אותם מאוד, הדריכות התגברה ב"בור" שבקריה בתל־אביב. הבכירים הביטו במסכי הבקרה, וכל כמה דקות קיבלו הסברים מקצינים צעירים על קצב התקדמות המטוסים וההיערכות לשיגור הטילים לעבר המטרות.
במבצע הושמדו 80% מטילי הקרקע־אוויר שאיימו על המטוסים. שמונה כלי טיס מאוישים מרחוק הופלו על ידי האיראנים, ואף מטוס מאויש לא נפגע. לפי מקורות בצה"ל, היו ניסיונות רבים של האיראנים להפיל את מטוסי חיל האוויר הישראלי, אך אף אחד מהם לא צלח, ואף לא התקרב לכך, חרף העובדה שהמרחב האווירי האיראני הוגדר על ידי גורמים בצה"ל כאחד האזורים הרוויים ביותר בעולם בסוללות הגנה
במבצע הושמדו 80% מטילי הקרקע־אוויר שאיימו על המטוסים. שמונה כלי טיס מאוישים מרחוק הופלו על ידי האיראנים, ואף מטוס מאויש לא נפגע. לפי מקורות בצה"ל, היו ניסיונות רבים של האיראנים להפיל את מטוסי חיל האוויר הישראלי, אך אף אחד מהם לא צלח, ואף לא התקרב לכך, חרף העובדה שהמרחב האווירי האיראני הוגדר על ידי גורמים בצה"ל כאחד האזורים הרוויים ביותר בעולם בסוללות הגנה אוויריות.
בדיעבד התברר כי טייסים רבים, שהיו חלק מהסוד השמור ביותר במדינה ערב המבצע, כתבו מכתבים לבני ובנות הזוג ולמשפחותיהם, למקרה שהנורא מכול יתרחש. הפעם לא מדובר ברצועת עזה, בלבנון או בסוריה – אלא באיראן, ולא בתקיפה חד-פעמית כמו נגד הח'ותים בתימן.אוויריות.
טייסי קרב סיפרו כי המערכת הצבאית הגדולה נערכה לחילוץ בכל נקודה, מרגע יציאת המטוסים ועד החזרה. "מהרגע שהטייס מקבל את הפקודה והקוקפיט נסגר, הוא עובד כמו מכונה. הכול מאחוריו ורק המשימה לנגד עיניו. יש כל כך הרבה פעולות שהוא צריך לבצע, שאין זמן לחשוב על שום דבר פרט למשימה", סיפר טייס קרב. "ולכן, כשטייס קרב עולה על מטוס ויש בו תקלה – לא מאבדים רגע: הטייס רץ למטוס אחר וממריא".
