התחקיר הצה"לי לאירועי מסיבת הנובה ב-7 באוקטובר, שהתפרסם היום (חמישי), חושף שרשרת כשלים חמורים שהובילו לאסון הטרור הקטלני ביותר מקום המדינה. בחניון המיוער של קיבוץ רעים נרצחו 378 אזרחים, שוטרים וחיילים, ו-44 נוספים נחטפו לעזה.

צוות התחקיר בראשות תת-אלוף (מיל') עידו מזרחי קבע כי צה"ל נכשל בהגנה על המתחם, וכי דמות מפתח בהצלת אלפי מבלים הייתה דווקא קצין משטרה – מפקד תחנת אופקים, סנ"צ ניבי אוחנה.
קצין המשטרה שמנע אסון גדול יותר

בתחילת מתקפת חמאס, בשעה 6:29, זיהה סנ"צ אוחנה שמדובר בירי רקטות חריג והורה לפנות מיידית את כל המבלים. לפי התחקיר, החלטתו המהירה מנעה בסבירות גבוהה כ-2,000 נרצחים נוספים ומאות חטופים. "בלא מעט מובנים, ולצד גבורת הלוחמים והשוטרים, הנובה היא בגדר נס", קובע התחקיר.

אוחנה תפס את מערכת הכריזה והורה לנוכחים להתפזר במהירות, עוד בטרם ידע ש-1,500 מחבלי חמאס החלו לפלוש לנגב המערבי. מעט לפני 7:00 עזב את המסיבה לאחר שקיבל דיווחים על ירי באופקים, אך קודם לכן הספיק לראות את שוטריו מקימים שני נתיבים מהירים להימלטות הבליינים בכביש 232 – אחד לכיוון צפון והשני לדרום.
החלטה מצילת חיים נוספת שקיבלו השוטרים בשטח הייתה פתיחת ציר מילוט מאולתר לכיוון מזרח, לעבר מושב פטיש. רבים מהבליינים שנותרו במתחם ברחו לשם וניצלו.

התחקיר חושף כי אל"מ חיים כהן, מפקד החטיבה הצפונית של אוגדת עזה, סירב תחילה לאשר את המסיבה עם 3,500 משתתפים במרחק 4 ק"מ מגבול עזה, והיא אושרה רק בהתערבות פיקוד דרום. אולם בשעות שקדמו למתקפה, כאשר עלו חששות בכל הדרגים שמשהו מתרחש ברצועה, המח"ט לא הציף את סוגיית המסיבה ולא ביטל אותה למרות הסימנים המחשידים.
אל"מ כהן לא עשה זאת אפילו בשעות הבוקר כשמחבלי חמאס כבר התפרצו לגזרתו. מבחינת צה"ל, מסיבת הנובה פשוט "נשכחה".
הכשל המודיעיני והמבצעי היה כה חמור, עד שהכוח הצה"לי הסדור הראשון הגיע למתחם רק בסביבות 11:20, כחמש שעות אחרי תחילת המתקפה. זאת למרות שבשלבים הראשונים של הטבח נקלע למקום תא"ל במילואים ממטה אוגדת עזה, שנלחם ככל יכולתו אך התקשה להבין את ממדי האירוע.

עד לשעה 10:00 בערך, לצה"ל לא היה מושג מה מתחולל בחניון המיוער. אפילו טייס מסוק קרב שחג מעל האזור והבחין בטנדרים, לא זיהה אותם כשייכים למחבלים ולכן לא תקף אותם.
הנוחבה של חמאס טעתה בניווט.

אירוניה טרגית נחשפת בתחקיר: פלוגת הנוחבה של חמאס שביצעה את הטבח במתחם הייתה אמורה להגיע לנתיבות, אך טעתה בניווט ונתקלה בהמולת העזיבה של מסיבת הנובה.
הפלוגה, שמנתה כ-110 מחבלים חמושים היטב, יצאה מהעיירה נוסיראת והתפצלה לשלוש מחלקות עם כוח סיוע, תצפית והסדרת תנועה עבור החטיפה חזרה. המחבלים הגיעו ב-14 טנדרים והיו חמושים בטילי אר.פי.ג'י, מקלעים, רובי צלפים ותותחי נ"מ.

התחקיר מדגיש כי לשוטרים במקום לא היה מושג שהם יהפכו לקו ההגנה הראשון והאחרון, וכי בחפ"ק המשטרתי לא היה כנדרש "שדכן" צה"לי – נציג מטעם החטיבה או האוגדה. צה"ל לא קיים שום שיח עם השוטרים המעטים שנותרו להילחם במקום.
באופן מפתיע, הכוח הצה"לי הסדור הראשון הגיע למתחם בזכות חייל בן 19 בחופשה שבילה במסיבה. הוא הצליח להתקשר ממקום המסתור שלו למפקד חטיבת אפרים בשומרון והתחנן לעזרה. המח"ט הכווין לשם את מפקד גדוד שקד של גבעתי, שהגיע למתחם עם 11 לוחמים כשרוב המחבלים כבר עזבו.

מסיבת הנובה, המתקיימת מדי שנה במיקום שונה ומאגדת עשרות אלפי חברי קהילה, אושרה רק יומיים לפני קיומה, לאחר מה שהוגדר כ"שיח" בין החטיבה המרחבית ונציגי האוגדה לבין קציני פיקוד הדרום, ולאחר בחינה משפטית.
ביממה שקדמה לטבח, התקיימה באותו מקום בדיוק מסיבת ה"יוניטי" שהסתיימה ביום שישי בצהריים. לאחר כעשר שעות של התארגנות מחדש החלה מסיבת הנובה, ואלפי בליינים "חדשים" החלו להיכנס למתחם סביב השעה 22:00.
התחקיר מציין לטובה את מפיקי האירוע, הן בשל השגת האישורים והרישיונות הנדרשים והן מכיוון שבמהלך האסון נשארו בזירה מאבטחים ואנשי הפקה, שחלקם נלחמו בידיים חשופות במחבלים וחלקם נרצחו או נחטפו.
בין כ-3,500 באי המסיבה היו 400 אנשי צוות, 31 שוטרים, 75 מאבטחים לא חמושים ועשרות חובשים ופרמדיקים. על פי התחקיר, כ-80%-90% מהנוכחים ניצלו.

378 ישראלים נרצחו במסיבת הנובה – 344 מהם אזרחים, ו-34 אנשי כוחות הביטחון (חלקם היו חלק ממבלי המסיבה וחלקם נפלו במסגרת קרב)
44 ישראלים ממבלי הנובה נחטפו לעזה (לא כולם נחטפו ממתחם הנובה עצמו) – 27 מהם שבו ארצה (14 בחיים ו-13 שחולצו גופותיהם), 17 עדיין בשבי (11 בחיים, 6 חללים).
כלומר בסה״כ כולל החטופים שנרצחו בשבי – במסיבת הנובה יש 397 נרצחים.

במרחב מסיבת הנובה נרצחו 171 ישראלים, ו-16 נחטפו.
כל יתר נרצחי וחטופי הנובה – 207 נרצחים ו-28 חטופים – נרצחו או נחטפו בדרכים, בכבישי העוטף, ביישובים או במוקדי לחימה אחרים.
מפת נפגעי הנובה משתרעת על פני 52 ק״מ בעוטף עזה – מאזור צומת שער הנגב ועד ניר יצחק.

ממצאי התחקיר ועיקריו:

1. צוות האבטחה של מסיבת הנובה כלל 31 שוטרים היו מאות ממשתתפי המסיבה שנמלטו למקום וניסו להסתתר במקומות שונים – בין הרכבים, בשירותים הצהובים, במכולות האשפה, במתחמי הברים, בבמה המרכזית ובמתחם הקמפינג. בשלב הזה, אחרי כשעה של קרב, כבר לא נותרו חמושים במקום כי כולם נהרגו או נפצעו בקרבות – ואף כוח צבאי עדיין לא הגיע. המחבלים נכנסו למתחם המסיבה ללא קרב, והחלו בטבח אכזרי והמוני ובהוצאה להורג של כל מי שהצליחו לתפוס. במשך 40-50 דקות הם סרקו את כל המתחם וירו לכל עבר, ורצחו שם יותר כ-120 איש ואישה. מסיבה שאינה ברורה, המחבלים החליטו להשאיר את הגופות במתחם – ולא חטפו אף אחד באותו שלב, אבל מהתחקיר אפשר להבין כי אם המחבלים היו בוחרים לבצע גם שם חטיפות – היו מצליחים לחטוף עוד עשרות רבות, חיים או מתים, אם רק היו בוחרים בכך.

10. בשעה 9:51 המחבלים מסיימים את הטבח ההמוני במתחם המסיבה. חלקם חוזרים לרצועת עזה, וחלקם מקבלים פקודת המשך לנסוע לבארי ולהצטרף ללחימה שם. בשעה 10:27 מגיע המון עזתי למתחם המסיבה ומבצע את זממו. רק בשעה 11:30, הרבה אחרי שהטבח ההמוני במתחם הסתיים והמחבלים עזבו ברובם, למעט בודדים שנשארו במקום, הגיע כוח צבאי ראשון בפיקוד מג״ד שקד למתחם. הכוח חיסל מספר מחבלים בדרכו, סרק את המתחם כולו ואיתר את הגופות הרבות של הנרצחים. בשעה 13:00 הושלמו הסריקות והושגה שליטה מבצעית על המתחם. עד 5:00 לפנות בוקר למחרת, כלל החללים יפונו מהמקום.

התחקיר המלא הוצג לרמטכ"ל אייל זמיר ולקודמו הרצי הלוי, שקיבלו אותו "ללא דופי". צה"ל מסר כי הוא הוצג גם למשפחות הנרצחים והנחטפים.