בעוד שהציבור בישראל שואב עידוד מצילומי הלוויין המראים את נושאת המטוסים הענקית, ה”ג’רלד ר. פורד”, עושה את דרכה לחופי האזור, בחדרי המודיעין הסגורים התמונה נראית מורכבת בהרבה. דיווח חושפני ב”פייננשל טיימס” חושף כי המודיעין הישראלי ניתח את יכולות קבוצת התקיפה האמריקנית והגיע למסקנה מדאיגה: ההרתעה היא אולי אינסופית, אבל המלאי – ממש לא.
לפי ההערכה, במקרה של “יום פקודה” הכולל מתקפה אווירית אינטנסיבית (נחילי כטב”מים, טילים בליסטיים וטילי שיוט בבת אחת), המערכות האמריקניות יגיעו לקצה גבול היכולת שלהן בתוך 96 עד 120 שעות בלבד. המחסנים של ספינת המלחמה המתקדמת בעולם אולי מלאים, אך קצב האש הנדרש כדי לבלום מתקפה רב-זירתית עלול לרוקן את מלאי המיירטים במהירות שיא, ולהשאיר את האזור חשוף כבר לאחר שבוע של לחימה בעצימות נמוכה.
יש כאן פער קלאסי בין “הקרנת עוצמה” (Power Projection) לבין “יכולת התמדה” (Sustainability). נושאת המטוסים היא כלי מדהים להרתעה ולתקיפה נקודתית, אך היא לא תוכננה לשמש ככיפת ברזל אזורית מול אלפי איומים בו-זמנית לאורך זמן. המודיעין הישראלי, שמכיר היטב את ניהול מלאי המיירטים מהחזית המקומית, מזהה את “נקודת השבר” האמריקנית.
הפרסום הזה ב”פייננשל טיימס” הוא מסר כפול: מצד אחד, דרישה לישראל לא לסמוך רק על ה”דוד מאמריקה” ולשמור על מחסנים מלאים משלה; ומצד שני, איתות לציר הרשע שחלון ההזדמנויות שלו, אם יחליט להתאבד על המערכה, הוא קצר וממוקד. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה בחדרי הדיונים היא: מה יקרה ביום השישי, כשהמיירטים על ה”פורד” ייגמרו והרכבת האווירית מארה”ב עוד תהיה בדרך?
