שלי, אמו של עומר שם טוב, התראיינה בגלי צה"ל וסיפרה על השינויים המשמעותיים שעובר בנה לאחר חזרתו: "שום דבר כבר לא מובן מאליו עבורו. הוא אפילו לא מסכים שנזרוק אוכל – זה מחזיר אותנו לסיפורים של שורדי שואה".
עומר, שבילה 500 ימים בשבי, היה ברוב הזמן לבדו, כפי שתיאר אביו, מלכי, בראיון למעריב: "מלבד 50 הימים הראשונים עם איתי, עומר היה לבד. כל התקופה, הוא היה לבד". לדבריו, עומר נאלץ להסתגל למציאות קשה ואף ליצור קשרים עם שוביו כדי לשרוד את הימים המורכבים.
במהלך השבי, עומר נחשף מדי פעם לתקשורת: "הוא ראה טלוויזיה בעיקר דרך ערוצים כמו אל-ג'זירה ואל-ערביה, וכך הבין את תהליך השחרור. הוא ידע למה לצפות".
הרגע שבו השתחרר סופית היה רגע בלתי נשכח. משפחתו תיארה את האופוריה שאחזה בו כשיצא לחופשי: "הוא חייך חיוך ענק, סימן 'וי' עם אגודלים, ולמרות שהיו רגעים מאתגרים כמו לנשק את השומר, זה היה ניצחון אישי עבורו".
כעת, עומר עובר תהליך שיקום אינטנסיבי בהנחיית צוותי בית החולים בלינסון ושניידר. אביו מדגיש את החשיבות של מתן זמן לעומר: "אנחנו מאפשרים לו להתקדם בקצב שלו. הוא רוצה לטרוף את העולם, אבל אנחנו מזכירים לו להיות עם רגליים על הקרקע".
חלק בלתי נפרד מהשיקום של עומר הוא יכולתו לספר את סיפורו. "כשהוא משתף, זה עוזר לו להתמודד ולפרוק את מה שעבר. הוא מדבר עם המשפחה ועם חבריו בדרך שלו, וכל פעם נזכר בעוד סיפור שמוסיף עוד נדבך למסע שלו".
