בימים אלה קבע ביהמ”ש השלום בבת ים כי על גוב לפצות את בני משפחת רפאלי בסך כולל של יותר מ- 175 אלף שקלים בגין לשון הרע.
אבידן גוב שעמד במרכז תכנית ‘חשיפה’ של חיים אתגר כמי ששוכר דירות ואינו משלם, האשים את אביה של הדוגמנית בר רפאלי בתקיפה, הפיץ פליירים מכפישים בשכונת מגורי המשפחה וחזר על ההאשמות הקשות בשידור התכנית. בימים אלה קבע בית משפט השלום בבת ים כי על גוב לפצות את בני משפחת רפאלי ב-175 אלף שקלים, לאחר שדחה את כל טענותיו של גוב.
הפרשה החלה במה שנראה כסכסוך שכירות רגיל. במרץ 2019 השכירו הוריה של דוגמנית העל דירה בפרויקט “בלו” בצפון תל אביב לגוב, תמורת 6,800 שקלים בחודש. אלא שכעבור חודשים ספורים החלו להצטבר פיגורים בתשלום. לטענת בני המשפחה, גוב המשיך להתגורר בדירה אף שלא שילם את דמי השכירות כסדרם.
כאשר הגיע יום אחד רפי רפאלי לדירה כדי לדרוש את הסדרת החוב, ניסה גוב לביים תקיפה. הוא הזמין למקום ניידת משטרה ואמבולנס, תיעד את המפגש במצלמתו וטען כי נפל קורבן לאלימות מצד אביה של הדוגמנית המפורסמת. אלא שמאוחר יותר, כשהעיד בבית המשפט, הודה גוב כי לא תקיפה פיזית כלל לא התרחשה, אלא רק “סוג של מגע”.
ההכפשות חסרות הבסיס לא נעצרו שם. בסוף 2019 ובתחילת 2020 הופצו בשכונת “בלו” בצפון תל אביב פליירים אנונימיים שבהם נטען כי משפחת רפאלי מצויה בקריסה כלכלית וכי היא מבקשת למכור נכסים. מספר הטלפון האישי של רפי רפאלי הופיע על גבי אחד הפליירים. בני המשפחה סיפרו כי בעקבות זאת קיבלו שיחות טלפון מאנשים שסברו כי מדובר במודעה אמיתית.
זמן קצר לאחר מכן הופצו פליירים נוספים, הפעם במתחם המסחרי “מיקאדו” בצפון תל אביב ובסביבת מגורי המשפחה. בפלאיירים אלה הופיעו ייחוסים חמורים בהרבה: הרשעות פליליות, שוחד, הטרדות מיניות והעלמות מס.
גוב הכחיש כי הוא שעמד מאחורי ההפצה, אך תיעוד ממצלמות אבטחה הנציח אותו מחלק דברי דואר באזור במועדים הרלוונטיים.
במקביל שלח גוב הודעות נוספות שבהן ייחס לרפי רפאלי התנהלות עבריינית. בשל ההשמצות הפרועות פנה רפאלי לבית המשפט וביקש להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת נגד גוב. בית המשפט נעתר לבקשתו, והוציא צו זמני שבהמשך הפך לקבוע.
הפרשה קיבלה תפנית פומבית נוספת ביוני 2020, כאשר תוכנית התחקירים “חשיפה” בהגשת חיים אתגר שידרה כתבה שעסקה בהתנהלותו של גוב כלפי משכירי דירות נוספים. במסגרת הכתבה הוצגו סיפורים של מספר בעלי נכסים שטענו כי נקלעו לסכסוך בעל דפוס דומה מול גוב.
במהלך השידור התראיין גוב וחזר על טענותיו נגד בני משפחת רפאלי. הוא ייחס להם נוכלות, חובות כספיים וקשרים לעבריינות.
בעקבות זאת, הגישו בני משפחת רפאלי תביעת לשון הרע נגד גוב באמצעות עורכי הדין שלומי וינברג וד”ר ליה פילוס.
פסק דין ראשון בעניינם ניתן בשנת 2023, במעמד צד אחד, וזאת מפני שגוב לא הופיע למשפט. פסק הדין חייב את גוב לפצות את בני המשפחה ב-300 אלף שקלים. גוב ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר החזיר את הדיון לבית משפט השלום לדיון מחודש.
ב”סיבוב זה” העיד גוב ונחקר. במסגרת זו הוצגו בפני בית המשפט תיעוד ממצלמות האבטחה ותמלול מלא של הכתבה ששודרה במסגרת תכנית ‘חשיפה’.
לאחר שהתרשם מעמדות הצדדים ומהראיות שהובאו בפניו, פסק השופט עדי סומך כי יש לקבל את טענת המשפחה ללשון הרע ולדחות את טענות גוב.
השופט סומך קבע ש”הנתבע [גוב] לא שקט על שמריו ועשה כל אשר לאל ידו בכדי להסיט את תשומת הלב מהחוב ומהתנהלותו… מדובר בשיטה שנועדה להסיט עיקר מתפל באמצעות יצירת מסך עשן על התנהגותו המפרה את החוזה של הנתבע. הדבר ניכר היטב בתכניתו של מר אתגר, שם תועדה התנהגותו המכפישה בלשון המעטה של הנתבע כלפי התובעים… שעמדו בחזית מולו בזמן שהוא החזיק בדירה, צבר פיגורי שכירות ולא התפנה ממנה בעל כורחם”.
עוד קבע השופט סומך ש”התנהגות זו לוותה בקללות, בזריקת ניירת שהוצגה לו בתוכנית באופן מזלזל, בהתייחסות מילולית חסרת כבוד לתובעים ולמר אתגר, והכל תוך כדי יצירת מצב כאילו הוא הקורבן בעוד התובעים הם חסרי רגש המעזים לפנות אב חד הורי מדירת מגוריו, והכל בשעה שאין לנתבע הגנה רלוונטית אחת היחס להפרת ההסכם מצדו”.
השופט קיבל את הטענות של משפחת רפאלי, דחה את כל טענות ההגנה של גוב באופן מלא, ופסק כי “מן הראיות שהובאו לפניי עולה כי הנתבע פרסם כלפי התובעים שורה של פרסומים פוגעניים, אשר חלקם ייחסו להם מעשים פליליים והתנהלות עבריינית כקביעות עובדתיות, וחלקם הופצו באמצעים המיועדים לציבור הרחב. פרסומים אלה עונים על הגדרת לשון הרע כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע, והנתבע לא הוכיח כי עומדת לו איזו מן ההגנות הקבועות בחוק בעניינם של אלה”.
השופט הוסיף וציין שאבידן גוב פעל בכוונת זדון בפרסומי לשון הרע: “יש להביא בחשבון את מסת הפרסומים כלפי כל אחד מהתובעים כאשר במקרה זה את מירב החיצים הפנה הנתבע כלפי התובע 1 ולאחריו התובע 2 והתובעים האחרים תוך שהוא עושה כן בכוונת זדון”.
השופט דחה את טענת “אמת דיברתי” בה נקט גוב, וקבע כי אין די בכך שהדברים הופיעו בעבר באמצעי תקשורת כלשהו. על המפרסם מוטל הנטל להוכיח את אמיתותם, ובמקרה זה הנטל לא הורם. השופט גם הבהיר כי אין מדובר בעניין ציבורי המצדיק מסע השמצות, אלא בסכסוך פרטי בין משכיר לשוכר.
בנוגע לפרסום מספר הטלפון האישי של רפי רפאלי קבע בית המשפט כי מדובר בשימוש במידע פרטי שלא למטרה שלשמה נמסר. עוד נקבע כי הפרסומים המכפישים הופנו בעיקר כלפי רפי רפאלי ולאחריו כלפי דור רפאלי, וכי מדובר בדפוס מתמשך ולא באירוע חד פעמי.
בסופו של דבר חויב גוב לשלם 60 אלף שקלים לרפי רפאלי, 40 אלף שקלים לדור רפאלי, 20 אלף שקלים לאון רפאלי ו־20 אלף שקלים לניל בן פורת. בנוסף נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, כך שסך החיוב הגיע ל־175 אלף שקלים בצירוף ריבית חוקית.
