הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, במיוחד בזמן שחטופים ישראלים עדיין מוחזקים בידי חמאס, מעלה מחדש את השאלה לגבי עתידו הפוליטי של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בממשלה הנוכחית. הצהרתו הברורה והתקיפה של סמוטריץ' בעבר – "הכנסת סיוע לוגיסטי שמגיע לחמאס זה צעד שאני לא אהיה שותף לו. נקודה!" – עומדת בסתירה למדיניות הממשלה בפועל, ומעמידה אותו בדילמה קשה.
סמוטריץ' לא הותיר מקום לספק בעמדותיו. הוא הדגיש כי "המשך דשדוש צבאי והכנסת סיוע הומניטרי לחמאס כשחטופינו שם – לא אופציה". עמדה זו משקפת קו תקיף הדורש הכרעה צבאית מוחלטת של חמאס ואיסור מוחלט על סיוע שעלול, לטענתו, להגיע לידי ארגון הטרור.
בפנייה ישירה לראש הממשלה בנימין נתניהו, סמוטריץ' הציב אולטימטום ברור: "ראש הממשלה הוא האחראי העליון. פתיחת מערכה להכרעת החמאס, כיבוש עזה והחלת ממשל צבאי זמני עד לפתרון אחר, השבת החטופים והתנעת תוכנית טראמפ – או שלממשלה הזו אין זכות קיום". דברים אלו מציבים רף גבוה לדרישותיו, ומציירים תמונה של שר שאינו מוכן להתפשר על עקרונותיו הבסיסיים הנוגעים לניהול המלחמה והעתיד הביטחוני של ישראל.
הדילמה הפוליטית
כעת, משנכנס סיוע הומניטרי לרצועה, נשאלת השאלה האם סמוטריץ' יעמוד בהתחייבותו ויפרוש מהממשלה, או שיבחר להישאר בה משיקולים אחרים. פרישה כזו עלולה לערער את יציבות הקואליציה ואף להוביל לבחירות חדשות, תרחיש שאולי לא רצוי לו או למפלגתו בשלב זה. מנגד, הישארות בממשלה לאחר הצהרות כה נחרצות עלולה לפגוע באמינותו הפוליטית ובבסיס התמיכה שלו.
החלטתו של סמוטריץ' תהווה צומת דרכים משמעותי, לא רק עבורו אישית אלא גם עבור עתיד הממשלה הנוכחית והדרך בה היא מתמודדת עם האתגרים הביטחוניים והמדיניים הניצבים בפניה. האם נאמנותו לעקרונותיו תגבר על שיקולים קואליציוניים? נמתין ונראה.
