שער מוסף השבת של עיתון "ידיעות אחרונות" מיום שישי האחרון עורר סערה ציבורית נרחבת ודיון סוער ברשתות החברתיות ובשיח התקשורתי. השער, המציג את ראש הממשלה בנימין נתניהו בדמות מלך אירופאי מהמאה ה-18, נושא רבדים סמליים ומסרים מורכבים שנחשפים רק במבט מעמיק.

הסמליות ההיסטורית המסתתרת בשער

פרשן התקשורת יעקב ריבלין טוען כי מאחורי האיור המרשים מסתתר מסר פוליטי חריף במיוחד. "השער הרבה יותר מתוחכם ממה שנראה במבט ראשון," כתב ריבלין ברשתות החברתיות. "במבט שני הסבטקסט הוא שנתניהו הוא לא נבחר אלא מלך. ומלך עריץ לא מפילים בבחירות אלא במרד של האזרחים."

ריבלין מצביע על פרטים משמעותיים באיור – המוקסינים ונעלי העור בסגנון המאפיין את לואי ה-16, המלך שסופו היה על הגיליוטינה במהפכה הצרפתית. "כלומר: הסתערו על הבסטיליה," מסכם ריבלין, ברמיזה שהאיור למעשה מהווה קריאה מוסווית למרד נגד השלטון.

תגובות מהמערכת הפוליטית

מקורבי ראש הממשלה מיהרו לגנות את השער, וכינו אותו "הסתה פרועה" ו"קריאה למרד אלים". דובר מטעם לשכת ראש הממשלה מסר: "זהו שפל חדש בשיח הציבורי בישראל. להציג את ראש ממשלה נבחר כמלך עריץ שסופו להיערף הוא חציית קו אדום מסוכנת."

מנגד, דוברים מהאופוזיציה טענו כי השער משקף את המציאות הפוליטית בישראל. "נתניהו אכן מתנהל כמלך ולא כראש ממשלה דמוקרטי," אמר אחד מחברי הכנסת מהאופוזיציה. "הוא מבטל את הפרדת הרשויות ומרכז את כל הכוח בידיו."

הכיתוב בתחתית השער הזכיר לקוראים את "מעביר בקלות את חוקי ההפיכה המשפטית ואת התקציב. גורם את ראש השב"כ זאת הדמוקרטיה. מצפצף על המחאה ומשטטא את השיטה בכנסת – קבלו את מלך ישראל – מי במועצה ומי בתיבה."

פרשנים פוליטיים מציינים כי האיור והטקסט מתייחסים למספר מהלכים שנויים במחלוקת של הממשלה הנוכחית, כולל רפורמה משפטית שעוררה מחאות המוניות, החלפת בכירים במערכות הביטחון, והעברת תקציבים שנתפסו כפוליטיים על ידי המתנגדים.

מבחינה אמנותית, האיור בשער מתכתב עם מסורת ארוכה של ציורי מלוכה אירופאיים, במיוחד עם דיוקנאות מלכותיים מהמאה ה-18. השימוש בסמלי מלוכה – הכתר, הגלימה המלכותית, הכס המפואר, והתנוחה האופיינית – כולם מעוררים אסוציאציות לתקופה שקדמה למהפכות הדמוקרטיות באירופה.

מומחים לאמנות פוליטית מציינים כי האיור מהדהד במיוחד את דיוקנאות לואי ה-16, המלך הצרפתי האחרון לפני המהפכה, שסימל בתודעה ההיסטורית את שיא השלטון האבסולוטי והניתוק מהעם.

פרופסור לתקשורת מאחת האוניברסיטאות בישראל אמר בתגובה לפרסום השער: "ישנו הבדל משמעותי בין ביקורת נוקבת, שהיא חיונית בדמוקרטיה, לבין רמיזות לאלימות פוליטית. עיתונות אחראית צריכה להיזהר