היממה השקטה יחסית בחזית האיראנית, ללא דיווחים על שיגורים לעבר ישראל, מעוררת שאלות מהותיות לגבי כוונותיה של טהראן. בניסיון להבין את המניעים מאחורי שקט זה, ניתן לנתח מספר תרחישים אפשריים:
תרחיש 1: אסטרטגיית המתנה – עיניים על ארה"ב
זהו התרחיש המרכזי והסביר ביותר, כפי שעלה בבדיקות הראשוניות. איראן, על פי הערכות, נוקטת באסטרטגיה של המתנה ובחינת תגובות. המטרה העיקרית שלה היא לבדוק האם ארצות הברית תבחר להצטרף באופן פעיל למערכה לצד ישראל.
* ההיגיון האיראני: טהראן מבינה היטב את המשמעויות של עימות ישיר עם ארה"ב. כניסת כוחות אמריקאיים, בדגש על כוח אווירי וימי משמעותי, תשנה באופן דרמטי את מאזן הכוחות ותסכן את יכולותיה הגרעיניות והצבאיות של איראן עצמה. לכן, איראן מנסה להימנע מחיכוך ישיר עם ארה"ב כל עוד הדבר אפשרי.
* השקט כהיערכות: השקט הנוכחי אינו בהכרח "חוסר מעש", אלא ככל הנראה היערכות מקסימלית. איראן מנצלת את הזמן הזה ל:
* הערכת מודיעין: איסוף מידע על פריסת כוחות אמריקאיים באזור, תוכניותיהם ומוכנותם.
* תיאום פנימי: גיבוש תוכניות תגובה שונות לכל תרחיש, כולל תרחיש של כניסה אמריקאית למערכה.
* הכנת ארסנל הטילים: וידוא שכלל ארסנל הטילים, כולל הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח, נמצא בכוננות שיגור מיידית.
* הסכנה: "שחרור כל הארסנל": אם ארה"ב אכן תתערב, ההערכה היא שאיראן תגיע למסקנה ש"אין לה מה להפסיד" ותפעיל את כל כוחה. משמעות הדבר היא שיגור של מאות טילים מכל הסוגים (בליסטיים, שיוט) לעבר מטרות בישראל. עוצמת אש כזו עלולה לגרום לאסון בקנה מידה לאומי, לפגוע קשות בתשתיות קריטיות, באוכלוסייה ובכלכלה, ולהציב את מערכות ההגנה האווירית של ישראל בפני אתגר חסר תקדים.
תרחיש 2: מגבלות יכולת זמניות
אף על פי שאיראן נחשבת למעצמה צבאית אזורית בעלת יכולות טילים מתקדמות, לא ניתן לשלול באופן מוחלט קיומן של מגבלות זמניות שהשפיעו על יכולתה לשגר טילים היום. מגבלות אלו יכולות לנבוע מ:
* קשיים טכניים: תקלות בלתי צפויות במערכות השיגור, צורך בתחזוקה דחופה, או בעיות טכניות אחרות שאירעו רגע לפני ביצוע תוכנית השיגור.
* מזג אוויר: תנאי מזג אוויר קיצוניים, כמו סופות אבק או גשמים עזים באזורי שיגור מסוימים באיראן, שיכלו להשפיע על הדיוק או הבטיחות של השיגורים.
* אילוצים לוגיסטיים: קשיים בהעברת טילים לאתרי שיגור ספציפיים, או בעיות בהשגת המרכיבים הנדרשים לשיגור עקב סיכולים או פעולות מודיעיניות.
* חשש מסיכול: איראן עשויה לחשוש מסיכולי שיגור על ידי ישראל או ארה"ב, ולכן תבחר לדחות שיגורים עד להסרת איום כזה.
עם זאת, חשוב לציין שתרחיש זה נחשב לפחות סביר לאור היקף הכוחות והמוכנות של איראן, אך הוא עדיין אפשרות תיאורטית שיש לקחת בחשבון.
תרחיש 3: הטעיה והפתעה אסטרטגית
אפשרות נוספת, אם כי מורכבת יותר, היא שאיראן נוקטת בהטעיה מכוונת כדי ליצור תחושה של שקט לפני "הפתעה אסטרטגית". תרחיש זה יכול לכלול:
* שינוי דפוס פעולה: יציאה מדפוס פעולה צפוי (כמו תקיפה מיידית לאחר אירוע מסוים) כדי להפתיע את האויב.
* הכנת מתקפה מורכבת: ניצול השקט להכנת מתקפה רחבת היקף ומתוזמנת היטב, אולי בשילוב עם גורמים פרוקסי נוספים באזור (כמו חיזבאללה או המיליציות בעיראק ובסוריה), או תוך שימוש בסוגי חימושים שונים (כטב"מים, טילי שיוט, טילים בליסטיים).
* תקיפה על יעדים בלתי צפויים: במקום להתמקד בישראל באופן מיידי, ייתכן שאיראן מתכננת לתקוף יעדים אמריקאיים באזור, או יעדים אחרים שיגרמו להלם וזעזוע.
תרחיש זה מצביע על תחכום מסוים מצד איראן, ששואפת לא רק לתקוף אלא גם לגרום לבלבול ולחוסר וודאות בקרב אויביה.
הסיכום והכוננות הישראלית
השקט הנוכחי, אם כן, אינו מרגיע אלא מטריד. הוא מעיד על שלב קריטי ורגיש במערכה. ישראל נדרשת להמשיך ולשמור על כוננות עליונה, תוך הערכה מתמדת של המצב והתאמת תוכניות הפעולה לכל אחד מהתרחישים האפשריים. המוכנות של מערכות ההגנה האווירית, הכוננות של כוחות ההתקפה, והמוכנות של העורף האזרחי, כולם קריטיים בשעה זו.
השאלה המרחפת מעל כולם היא האם שקט זה יתפתח לסופה אדירה, או שמא יעיד על שינוי כלשהו באסטרטגיה האיראנית. רק הזמן יגיד.
