״בדרך אמונה בחרתי ובדרך אמונה שבתי, כתבה לאומה, שורדת השבי, התצפיתנית אגם ברגר ברגעים המרטיטים בעת שחרורה לאחר 482 יום בשבי החמאס.
זעקתה הנצחית וגבורתה מעוררת ההשראה, ביטאה בעוז ובעוצמה את כוח האמונה של העם היהודי, גם באפילה בוערת שלהבת התקווה.
רציחתן של שישה עשר התצפיתניות הי"ד, לביאות שנלחמו בתעוזה במרצחים ארורים ונפלו באכזריות קורעת לב בעת מילוי משימתם בהגנה על עמם, פצעה את נימי נשמתנו והשאירה בנו חותם עז של יגון קודר ולב שבור שסירב להתנחם.
הלב חרד לגורלן של חמשת התצפיתניות שנחטפו. כלי הכינור של אגם, נהפך לסמל של כאב המלחמה – אגם של דמעות.
בין החשיכה לאורה, בין הזיכרון לתקומה נאחזתי באמונה – כֹּה אָמַר השם מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם השם וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.
עת דמותה של אגם הבליחה מאיי החורבות צועדת בראש מורם לחירותה, הפציעה בליבנו ניצני נחמה – אגם חזרה הביתה.
משפחות יקרות, כמי ששכל את שני בני דודיו על הארץ הזו, יודע אני את מחיר הכאב שהחיים משלמים בעבור הנרצחים.
ערב יום הזיכרון ה-77 לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, מזכיר לנו בדם, המשימה עוד לא הושלמה. גם ברגעים אלו, חמישים ותשעה חטופים זועקים ממעמקי האדמה להצילם. השבתם ארצה, היא צוואתם של הנופלים הי"ד.
זו חובתנו, באחריותנו ועל כתפינו. אין תקומה עד שנשיב את אחרון בנינו הביתה. ״יהי זכר החללים חקוק ונצור בליבנו לעד״.
האירוע נערך ביוזמה משותפת של משכן הכנסת, אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הביטחון והאגף לנפגעי פעולות האיבה במוסד לביטוח לאומי.
