אתמול (יום ראשון) התקיים אירוסין מרגש לנכדה של מרים פרץ, אור חדש אוריאל, בנו הבכור של אלירז, עם אהובת ליבו רננה מקיבוץ מירב. האירוע נושא משמעות עמוקה ומרגשת במיוחד, לאור הרקע המשפחתי המורכב והכאב שמלווה את המשפחה מאז נפילת דודו של אור חדש, אוריאל, לפני ארבע שנים בלבנון.
אור חדש נקרא על שם דודו אוריאל – סימן של זיכרון ואהבה שממשיכה לדורות הבאים. אלירז, אביו של אור חדש, היה בן שש בלבד כשנפל בלבנון, ומאז היום ההוא, מרים פרץ התפללה בכל יום שזכות לראות את נכדה מתחת לחופה, לרקוד איתו את הריקוד שאביו היה רוקד איתו. אתמול, כך מספרת, זכתה לרגע הזה.
המעמד היה טעון ברגשות סוערים – בכי ושמחה שזורים יחדיו. הכאב על כך שאלירז לא זכה לעמוד לצד בנו באירועים המרכזיים בחייו – לא בבר המצווה ולא באירוסין – עדיין מורגש עמוק בלב, אך לצד זה יש שמחה גדולה על כך שהילד הקטן שהפך לנער בוגר, המשרת היום בצה"ל, עומד להקים בית חדש בארץ ישראל.
מרים מתארת את מנעד הרגשות שהקיף את האירוע: שילוב מורכב של כאב עמוק ותקווה גדולה. היא מדגישה כי אפשר לחיות עם השילוב המטורף הזה – לב שנשבר אך גם מתחדש, מתוך השבר נבנה בניין חדש של חיים והמשכיות.
"עין במר בוכה ולב שמח," אומרת מרים, ומביעה תקווה שכל החטופים ישובו הביתה בקרוב, וכך נוכל כולנו לחוות שמחות שלמות, נקיות מהכאב שנושא עמו האובדן.
סיפור משפחתה של מרים פרץ הוא עדות לכוח האהבה והאמונה, גם כשעומדים מול כאב עצום ואובדן בלתי ניתן לתאר. האירוסין של אור חדש הם סמל לתקווה, להמשך החיים, ולאור שפורץ דרך ציון תאיר.
