יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור או בקצרה כיפור) הוא יום קדוש בלוח השנה העברי, המכונה גם "שבת שבתון" כדי לשקף את מעמדו שבין יום טוב לשבת. הוא חל בעשרה בתשרי. על פי היהדות, ביום זה מתכפרות עוונות האדם באמצעות עינוי הנפש בצום, תפילה ועשיית תשובה.
זמני כניסת ויציאת יום כיפור תשפ"ו 2025
ירושלים
כניסת הצום: 17:48
צאת הצום: 18:58
תל אביב
כניסת הצום: 18:03
צאת הצום: 19:00
חיפה
כניסת הצום: 17:55
צאת הצום: 18:59
באר שבע
כניסת הצום: 18:08
צאת הצום: 19:00
הלכות יום הכיפורים
לקראת יום הכיפורים, מצוות עשה מן התורה לשוב אל השם, על ידי וידוי מעשינו הרעים וחרטה עליהם, וכן בקבלה על עצמנו לעתיד שלא לשוב על החטא. (דברים ל, רמב"ם הל' תשובה).
ראוי לכל אחד להכין מבעוד מועד רשימה בפנקס, של העבירות שהוא זוכר מהשנה האחרונה, ושל מידות רעות (רבינו יונה, ריש שערי תשובה). ולהתוודות ממנו במהלך תפילות הצום.
כיצד עושה תשובה? מכיר בחטאו, מתוודה לד' בפיו, עוזב את העבירה ואינו ממשיך בה בהווה, מתחרט על העבירה בשכלו, מתבייש בה בליבו, ומקבל על עצמו שלא לשוב עליה בעתיד (משנ"ת ריש הלכות תשובה).
במצוות שבין אדם למקום – יש להתוודות בפני ד', ולא לפרט את החטא לאחרים (יומא פו:) אך אם חטאו התפרסם יש להודיע ברבים ששב בתשובה (ראב"ד הלכ' תשובה).
במצוות שבין אדם לחבירו – יש להתוודות ולבקש סליחה מהחבר, וגם להתוודות בפני השם, וראוי לפרסם לאחרים את תשובתו.
אם פגע בחבר אך חבירו אינו יודע, כגון שדיבר עליו לשון הרע (שהזיק לו. חפץ חיים כלל ד א"ק מח), באם הוא מעריך שהחבר לא יפגע יותר מידיעת החטא, עליו לבקש סליחה ממנו.
אך אם הוא מעריך שהחבר יכעס ויעלב מידיעת הפגיעה נגדו, יש להמנע מבקשת סליחה. (ממשמעות המג"א תר'ו, וכסברת ר' ישראל סלנט).
ובכל אופן יש לשלם את מה שהזיק לו, ויעשה הכל למנוע את המשך ההיזק.
ראוי להחמיר בענייני כשרות האוכל בעשרת ימי תשובה, כגון להמנע מאכילת פת נכרי וחלב נכרי, גם מי שנוהג להקל בזה בימים רגילים (ראבי"ה בשם ירושלמי שבת פ"ג)
אסור מבחינה הלכתית להפעיל או לשדר או לצפות באפליקציית 'זום' במהלך יום הכיפורים.
אסור להפעיל רמקול בבית הכנסת.
ערב יום כיפור
'כפרות' – כמה גדולים ביטלו מנהג הכפרות, בשל הדמיון למנהגי עבודה זרה (רמב"ן ורשב"א בשו"ת ח"א שצה, וכן פסק בשו"ע תרה).
אמנם, אנו נוהגים לעשות כפרות, על תרנגול או על כסף (שווי תרנגול – כעשרים שקלים). (רש"י נהג לעשות על ירק, אך אין לשנות. רמ"א ומג"א תרה).
מותר לעשות כפרות על כרטיס האשראי או אפליקציות פייבוקס וביט, בתרומה באינטרנט דרכם. מסובבים את הכרטיס/הפלאפון על הראש ככסף, ומתכוונים על כמות התרומה באמירת הכפרות.
אם נוהג כך, לא יאמר 'אלו המעות ילכו לצדקה' אלא 'הסכום שכיוונתי ילך לצדקה'.
מצוה לטבול במעיין או במקווה (רא"ש יומא פ"ח כד בשם רס"ג). אין לברך על הטבילה (רא"ש שם, שלא כרס"ג).
מי שאינו יכול לטבול, יתקלח במקלחת רציפה של 'תשעה קבין מים' על ראשו וגופו (4 דקות בזרם בינוני), או שיטבול בבריכת שחיה (אף שהמים שאובים – רמב"ם פיה"מ מקואות ח)
מצוות עשה לאכול כמה שיותר ביום זה, במיוחד מאכלים מענגים (יומא פא:, רא"ש שם, ש"וע תרד ומשנ"ב סק"א, ולא כרמב"ם).
יש שהסבירו שהתורה מבקשת להקל לנו את הצום ע"י האוכל (ב"ח תר"ד), ויש שהסבירו שהתורה באה להקשות עלינו מעט גם ביום זה (ערוה"ש תר"ד).
אם אינו צמא כעת, אך שותה מים כדי שלא יצמא בעתיד – אינו מברך ברכה ראשונה על שתיה זו.
מתפללים מנחה מוקדם לפני סעודה מפסקת ובמנחה אומרים וידוי בתפילת הלחש אך לא בחזרת הש"ץ.
שכח לומר הוידוי ונזכר לאחר סעודה מפסקת – יאמר וידוי כשנזכר לפני חשכה (ממשמעות הר"ן יומא פז).
המתפלל ביחיד ביום הכיפורים, אינו אומר את יג מידות הרחמים שבסליחות. ואם רוצה לאמרם בטעמי המקרא, רשאי (הגר"א נבנצל).
מדליקים נרות בברכה של יוה"כ, יש נשים המברכות גם שהחיינו, ככתוב במחזור כפי העדה.
קודם לכן יש להדליק נר נשמה, שכן הבדלה נעשה על נר שדלק כל היום. האב (ויש נוהגים שגם האם) מברך את הבנים והבנות, ככתוב במחזור. הילדים מנשקים ידי ההורים לאחר הברכה (כתבי האר"י).
מתעטפים בטלית לפני השקיעה בברכה, מנהג אשכנז הקדום ללכת עם 'קיטל' או בבגדי לבן כדי להדמות למלאכים וכדי להזכיר לנו את יום המיתה לעוררנו בתשובה.
מנהג האשכנזים לומר 'תפילה זכה' לפני כל נדרי. גברים אינם הולכים עם צבע זהב בבגדיהם (בשל עגל הזהב, שאין קטגור נעשה סנגור).
לכתחילה יש להשתדל לומר את 'כל נדרי' טרם השקיעה. אך אם נתאחרו, יש לומר אפילו בלילה.
אדם שנאנס להתפלל ביחיד בביתו ולא בבית הכנסת, יכוון את זמן תפילות הלחש שלו, כך שתתאמנה בערך לזמן בו מתנהלת תפילה זו בבית הכנסת הקבוע שלו, ויש בזה מעין תפילה בציבור.
מותר לקרוא לאור הנר ביום הכיפורים.
מהלכות הצום
הצום מתחיל מן הערב (ויקרא כג).
ביום כיפור יש להמנע מחמישה דברים: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, יחסי אישות. (גמ' יומא, רמב"ם פ"א ה"ד. לדעת הרא"ש כולם מדרבנן חוץ מאכילה ושתיה, ולדעת רמב"ם הכל מדאורייתא).
אסור לעשות מלאכה ביום כיפור (כולל להעביר מאש לאש). (ויקרא כג)
יולדת, מעוברת, וחולה – מותרים לרחוץ כדרכם, לא לשם תענוג אלא לבריאות ונקיון. (רמב"ם פ"ג ה"ב, ערוה"ש תריג ס"ט)
למתקשים לצום, מותר ללעוס מסטיק ללא טעם ביום כיפור אך ראוי להחמיר (ממשמעות המג"א תקס"ז. וכה"ח החמיר שם אפילו בבליעת רוק).
יש להמנע מרחיצה לשם תענוג (שו"ע תריג). אך רחיצת נקיון מותרת מעיקר הדין (ראשונים, מג"א שם סק"א).
רחיצת נקיון ותענוג יחד (כגון מים חמים על פנים מלוכלכות) אסורה (ממשמעות הרמ"א שם ס"ד).
כלה שהתחתנה בתוך שלושים יום לפני יום כיפור, רשאית לרחוץ את פניה כרגיל על אף הצום. (יומא ע"ג:, שו"ע סימן תריג סעיף י).
בשעת צורך מותר לנקות את הידיים באלכוג'ל, לניקוי ולא לתענוג, ואין בזה איסור סיכה או רחיצה (הגר"א נבנצל).
מותר לברך על הבשמים (ויש מחמירים להמנע).
יש מחמירים שלא ללכת עם קרוקס וסנדלי שורש נוחים (ע"פ שער"ת תקנ"ד סקי"א, ומשנ"ב שם סק"ה) אך מעיקר הדין מותר (ערוה"ש שם ס"ה, וכ"ד הגרש"ז). גם ילדים קטנים צריכים להמנע מנעילת סנדלי עור ביו"כ (יומא ע"ח:).
אולם לצורך שמירה על רגליהם ממכות וקוצים וקור, מותר להם לנעול נעלי עור (הגרע"י).
נעלי עור אינם בגדר מוקצה ביום הכיפורים (הגרש"ז, הגרע"י).
אשה שילדה בתוך שלושים יום לפני יום הכיפורים, רשאית לנעול נעלי עור (יומא ע"ח:, ויש שרצו להחמיר בימינו שיש נעלי גומי נוחות, נטע"ג פמ"ז. אך נכון להתיר גם כיום וכ"כ הגרע"י).
יש להמנע מנגיעה בין בני הזוג בלילה, אך ביום המקל בנגיעה (ללא חיבוק ונישוק) יש לו על מה לסמוך. (ט"ז תרט"ו סק"א, ערוה"ש תרט"ו ס"א, שלא כמג"א ומשנ"ב שהחמירו)
מותר לרחוץ ילדים קטנים ביום כיפור אם התלכלכו, במים פושרים, אך לא חמים. (ב"ח ומג"א תרט"ז סק"א, ומשנ"ב שם).
ילדים עד גיל מצוות פטורים מהצום, אך מגיל תשע יש לחנכם לצום בלילה וכמה שעות בבוקר.
בנים מגיל 12 ובנות מגיל 11 בריאים המסוגלים לצום, נוהגים לצום כראוי (ב"ח ומג"א ססק"ב), ויש שהקלו שיצומו צום שלם רק מגיל מצוות (הגרש"ז, הגרע"י).
הפטורים מן התענית
אשה בהריון רגיל, חייבת לצום.
אשה בהריון בכל שלב שהוא, החשה כאבי ראש חזקים או שהיא מקיאה, מותרת לשתות מיד בשיעורין, ואם לא די לה בזה, מותר לה לשתות ללא הגבלה.
אשה בהריון שהחלו לה צירים סדירים או ירידת מים, תשתה ללא שיעורין, אפילו אם אין לה כאבים כלשהם. ואם מרגישה צורך גם לאכול, תאכל. (הגרש"ז)
אשה שילדה בקרבה של שלושה ימים ליו"כ (סופרים 72 שעות מהלידה), אסורה לצום. (שו"ע תריז ס"ד)
אשה שילדה בקרבה של שבעה ימים ליו"כ, אם היא או רופא רוצים שתאכל ותשתה, אוכלת ושותה בשיעורין, ואם לא מספיק, אוכלת ושותה כדרכה. (שבת קכ"ט. ושו"ע תריז ס"ד).
אשה שעברה הפלה לאחר ארבעים יום של הריון, דינה כיולדת כנ"ל.
מניקה שחוששת שיתמעט החלב לתינוק אם תצום, מותרת לשתות לשיעורין (תורת היולדת בשם חזו"א, והגר"א נבנצל בשם הגרש"ז).
אחיות ורופאים במחלקות מצילות חיים, העוטים מסכות ובגדים מסורבלים הגורמים לזיעה – אם המקצועיות יורדת בשל הצום, אזי כשמרגישים חולשה או ירידה בתפקוד המקצועי, שותים לשיעורין (הגר"א נבנצל).
חולה בסכנה שותה ואוכל מיד, וגם ספק חולה כזה לא יטרח לחפש רב אלא יאכל מיד. (ויקרא י"ח, יומא פ"ב, שו"ע תריח ס"ח).
אולם לא יאכלו במהלך הצום סוכריות ושאר מאכלים שהם רק לתענוג (הליכות שלמה ו, ז).
חולה ללא סכנה, שבצום מרגיש שאם לא יאכל יבוא לסכנת נפשות, אוכל ושותה לשיעורין. (שו"ע תריח ס"א)
מי ששותה ואוכל לשיעורין, יאכל נפח של קופסת גפרורים קטנה 30 סמ"ק (או משקל 30 גרם לספרדים), כל 7 דקות (ר' חיים נאה שעו"ת ג', ערוה"ש תריח סי"ד. ויש אומרים כל תשע דקות).
וישתה פחות מנפח צד אחד של לחי מלאה (אצל אדם ממוצע – כחמישית כוס חד פעמית, או 40 cc), כל 7 דקות (שו"ע תריח ס"ז). עדיף לאכול ולשתות דברים מזינים (חידושי או"ש).
בשעת דחק שהשיעורין לא מספיקים, עדיף לשתות ולאכול כנ"ל כל ארבע דקות (ושתי דקות) מאשר ברצף.
אם יש צורך רפואי לשתות בקצב גבוה אף יותר, מותר לשתות כל חמש שניות, וזה עדיף משתיה ברצף (כשיטת הרמב"ם שביה"ע פ"ב, וב"י תריב – כרביעית הלוג. ספרדים יכולים לסמוך על שיטה זו בשיעורין לשתיה מעיקר הדין, אם מתקשים להמתין 5–7 דקות).
לאחר שהחולה אכל או שתה, אם בודאי אין לו צורך בעוד אכילה ושתיה כדי לצאת מסכנה, אסור לו להמשיך לאכול ולשתות, אפילו לשיעורין.
חולה שאין בו סכנה יכול לקחת כדורים ללא מים בשעת צורך גדול. (אג"מ או"ח ח"ג צ"א. הגרע"י)
חולה שאין בו סכנה חייב לצום כרגיל. זה כולל כאבי ראש רגילים, חולשה כללית וכדומה. בכל ספק, לשאול את אחד הרופאים בקהילה.
שכח וברך על מאכל, ותכף נזכר שזהו צום יום כיפור, לא יאכל. אלא יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
האוכל פת ביו"כ (בהיתר כמובן), נוטל ידיו כרגיל בחול עד הפרק, ולא רק עד קשרי האצבעות (הגרע"י).
אסור לאדם בריא להכניס לעצמו אינפוזיה בצום, כדי להקל מעליו את קושי הצום.
האוכל ביו"כ (בהיתר כמובן), לא עושה קידוש, אך יוסיף יעלה ויבוא בברכת המזון (שו"ע תריח ס"י), והוא יכול לעלות לתורה חוץ ממפטיר וממנחה (שו"ת רעק"א סכ"ד).
אך אם אכל רק לשיעורין, יכול לעלות גם למפטיר ומנחה (הליכות שלמה ד ו. הגרע"י).
בהחלט. הנה המשך חלוקת ההלכות לפסקאות ולכותרות, בדיוק לפי בקשתך — בלי שינוי בנוסח:
יום הכיפורים
בבוקר נוטלים ידיים עד קשרי האצבעות. (תו'ס יומא עז:)
הכהנים נוטלים כרגיל בתפילת שחרית. אם שמרו על נקיון, לא חייבים ליטול שוב במוסף (ע"פ ערוה"ש תריג ס"ד בשם רמב"ם). אך בתפילת נעילה נוטלים שוב בשל ההפסקה.
אנו מובטחים מד' שיום הכיפורים עצמו מכפר על השבים בתשובה, ועל כן כדאי לרכז כוחות ומאמץ בתשובת היום, גם אם זה קשה.
יש להשתדל מאד להתפלל מוסף בזמנה – לפני שעברו שש שעות. אך אם עבר הזמן, מתפללים מוסף בכל זאת.
בעת ההשתחויה במהלך סדר עבודת כהן גדול, יש להניח נייר או מגבת כדי שיחצצו בין הראש לקרקע. שטיח של ביה"כ נחשב הפסק.
במנחה מברך שוב על הטלית כשמתעטף בה (בהנחה שעברה חצי שעה מאז שפשט אותה).
מותר לדבר במהלך הצום על אכילת מאכלים בצאתו.
הרואה שהצום קשה לו ואינו יכול להתפלל, עדיף שישכב במטה ולא ישבור את הצום, גם אם יפסיד תפילה במניין.
המטפל בבני ביתו החולים, למשל בילדיו או באשתו, רשאי לעזוב את התפילה בבית הכנסת על מנת לסייע להם. אך ישאר בבית הכנסת לתפילת הלחש, ולקריאה בתורה.
ויש אומרים שבמצב זה הוא פטור לגמרי ממניין, וישאר להתפלל בביתו (הגר"א נבנצל).
צאת הצום
במעריב של מוצאי הצום אומרים 'אתה חוננתנו'
מקדשים את הלבנה אע"פ שטרם אכלנו, שכן אנו שמחים בכפרתנו. (אחרונים)
לאחר צאת החג וההבדלה (מבדילים על נר ששבת, שהודלק לפני כניסת הצום), נוהגים לעשות מעשה לבניית סוכה, אפילו סמלי (ערוה"ש, גר"א), ואוכלים בשמחה (רמ"א תרכ"ד ס"ה)
למחרת משכימים לשחרית מעט קודם הזמן הרגיל. (משנ"ב תרכ"ד סי"ד)
